"אלמנה זה טייטל של זקנה, לא של בחורה צעירה": מרים דיקשטיין בשיחה מרגשת

הפגישה בין מרים דיקשטיין לעיתונאי אלי גוטהלף באולפן 'כיכר השבת' הפכה לכזאת שנגעה בלבבות רבים. מרים, אלמנתו של סג"מ עברי דיקשטיין הי"ד, מפקד מחלקה בגדוד 51 של חטיבת גולני שנפל בקרב בדרום לבנון, שיתפה בשיחה מרגשת על החיים שממשיכים גם אחרי אובדן כבד.

מרים הגיעה במקור להתראיין לתוכנית אחרת, אך השם "דיקשטיין" זימן את אלי חזרה לזכרונות הכואבים מנקודת המלחמה. "עברי פנה אליי בתחילת המלחמה, רגע לפני שנכנסו לתמרן בעזה", סיפר אלי. "הוא חיפש טלפונים כשרים, פשוטים, כדי שהלוחמים יוכלו לשמור על קשר עם בני ביתם בלי לסכן את הכוח".

מרים חייכה בגעגוע והתזכורת לאותו "מבצע טלפונים כשרים" הערב השיב אותה לרגעים שבהם עברי דאג לשלום חייליו מכל מגזר. "נסענו להביא להם את המכשירים באישון לילה, רגע לפני שנכנסו לקרב. הוא הבין שכל חייל שידוע שבן ביתו מתפלל עליו הוא לוחם עם ראש שקט ועורף חזק".

הקשר של מרים עם עברי התחיל עוד הרבה לפני הדרום לבנון. עברי גדל ביישוב עלי ולמד בישיבת 'שבי חברון'. ביתו היה מלא בשירות לציבור – אביו אלוף משנה בקבע ואמו אחות בבית חולים. גילם הצעיר לא מנע ממנו להפגין בגרות מפקדית יוצאת דופן, כפי שתיאר אלי: "זה היה ילד בן 21 עם כריזמה שקטה, דאגה אמיתית לחיילים, שאוכל חשוב להם כמו כל דבר אחר".

באזור כפר טיר חרפא אירע הקרב ההירואי. עברי נכנס ראשון לטהר מבנה ואחרי חדרים ראשונים חשש מסכנה. הוא שלח את נג"ביסט שלו אחורה, הוא עצמו נכנס ראשון וחוליה של חמישה מחבלים הסתתרה מאחורי ארון – בהם עברי נפגע ואיבד את חייו שם.

מרים נזכרת ברגע ההודעה הנוראית: "לא קיבלתי דפיקות בדלת. הייתי בבסיס לסגור שבת, המפקד קרא לי למשרד ואמר. ברגע אחד שקעה כל האדמה תחתיי. אבל ההבנה שיש בורא לעולם, השייכות לנצח ישראל, החזיקו אותי. פתאום את לא רק מרים, ועברי הוא לא רק עברי".

מעבר לאבל האישי, מרים סיפרה על רגע מרגש שקרה אחרי הלוויה, בצומת עופרה. הרב אוהד טהרלב, אב שכול ששכל את בנו, העניק לה זר פרחים עם שוקולד ופתק של עברי: "אני כאן שמח ועושה משהו משמעותי. אני בסדר, אל תדאגי". הפרחים נשמרים עד היום מעל הש"ס בסלון ביתה.

בערב יום הזיכרון, מרים פנתה לציבור החרדי וקראה לגשר פערים: "הסיפור של עברי הוא לא רק שלי. הוא סיפור של דור שקם ונלחם. יום הזיכרון אינו איום על הדת שלנו. לקרוא תהילים ולהזכיר את החללים זו חובה מוסרית". היא הביאה ציטוט של הגאון ר' שלמה זלמן אוירבך זצ"ל על התפילה להר הרצל: "שם קבורים מספיק צדיקים".

הספר "עברי אהובי" שכתבה מרים יצא לאחרונה בהוצאת ידיעות ספרים. הוא לא מדבר על המוות, אלא על החיים שעברי השאיר אחריו – האהבה, השליחות, האמונה והתקווה לעתיד טוב יותר.

כעת, עם התקרבות יום הזיכרון, המסר ברור: לזכור את החללים ולכבד את המשפחות זה לא רק חובה, אלא חלק מתהליך התקומה הלאומית שהדור החדש לוקח על עצמו להתמודד איתו – בין אם במסגרת צבאית ובין אם בשאר חלקי החברה.

מהצד השני, פחות מעשרים ימים אחרי תחילת מלחמת 'חרבות ברזל', נחשף מקרה חמור של סחר בנשק בתוך הצבא: חיילת מאופקים נעצרה לאחר שגנבה 16 מחסניות מלאות ותחמושת מחברותיה ומכרה אותן לסוחרי נשק באזור רהט יחד עם אדון בשם אברהם כבודי. פרקליטות המחוז הדרומי הגישה כתב אישום נגד כבודי, והחקירה נגד החיילת נמשכת בידי הפרקליטות הצבאית.

בעוד אך ימים ייערכו טקסי יום הזיכרון ברחבי המדינה, המשפחות השכולות, כמו מרים דיקשטיין, ימשיכו לשאת את סיפורם של יקיריהם ולהזכיר לכולנו את המחיר הכבד והאחריות הלאומית להמשך הדרך.