הרמטכ"ל זמיר נשא דברים מותחים בהר הרצל, שם הזכיר את מחויבות הלוחמים לאורך הדורות. "על צדקת הדרך הזאת ועל הזכות להכות כאן שורשים, לחמו בכל דור ודור", אמר. זמיר הצביע על האיחוד בין העם לאדמתו שהחל בצעדי אברהם אבינו, דרך מורשת הקרבות של דוד המלך ויהודה המכבי, ועד ללחימה הנוכחית של לוחמי צה"ל: "אנחנו ממשיכים להילחם גם בשעה זו כדי להבטיח את שלומו של עם ישראל בארצו". לדבריו, הכוח לקבל החלטות גורליות בנקודת זמן זו נשען על רוחם ונחישותם של הלוחמים והמפקדים.
במהלך הטקס ציין זמיר דוגמאות של לוחמים שהפכו לסמלי גבורה. סגן יורם אלישיב, שנפל בקרבות גבעת התחמושת, וסרן דניאל פרץ וצוותו, שהובילו את ההתמודדות במבצעי הבלימה מול מאות מחבלים. "לוחמי 'טנק פרץ' הם סמל לדור שנענה ללא היסוס לציווי ההתייצבות", אמר הרמטכ"ל. הוא גם הקפיד להדגיש את מעמדם של מאות אלפי משרתי המילואים ומשפחותיהם כעוצמת העם וכבסיס לחוסן הצבאי.
לצד הטקס והמילים, מחנה שורה מציג תמונה שונה ופחות מוכרת. הרב ישי קרמר, ששירת במערך הזיהוי והקבורה במחנה, חשף את מאחורי הקלעים: "כשחייל יוצא לקרב, הוא יוצא עם מטען נפשי שנותן לו מוכנות להקים כל מה שיידרש. אבל כאן זו מלחמה אחרת – קרב הנפש". הוא מסביר כי המטפלים במחנה זכו לכינוי "לוחמי הנפש" משום שהם לוחמים לפני הכל עם הנפש, לא עם נשק.
הרב קרמר תיאר את תחילת המלחמה במחנה שורה כזמן של הכאה קשה. "משאית אחרי משאית נכנסה והתחלנו לפרוק חללים. זה היה רגע שהבנתי שמדובר באירוע דרמטי ומשמעותי", הוא משתף. לדבריו, השפה והגישה כלפי המתים שונה מהמקובל – הם נקראים "חללים" ולא "גופות", ביטוי המדגיש את הקדושה והכבוד הגבוהים להם זוכים הנופלים: "אלה קדושי עליון שאין דבר בעולם שיכול לעמוד במחיצתם".
הטיפול בחיילים ובחללים במחנה נעשה באווירה ריכוזית ושקטה, מלאה בכבוד ודממה. "כשחייל נכנס לטיפול אין דיבור מיותר. דולקים נרות, מתבצעת נטילת ידיים וכל פעולה נעשית בזהירות רבה, כדי לא 'לפגוע' בנפש. כל פרט נעשה מתוך כבוד לפצוע ולחלל", מספר הרב קרמר.
המעבר מהראיונות עם החללים למחנה ולבית אינו קל, גם עבור אנשי הצוות. הרב קרמר מספר על המאבקים האישיים שלו: "היו רמזים שאולי כדאי להוריד הילוך ולנוח, אשתי וילדיי הרגישו את הכובד. לאחר חמישה חודשים תחת עומס נפשי כבד, החלטתי לצאת להפוגה עם סיוע מערך החוסן של צה"ל".
למרות הקושי, הרב קרמר מתעקש לשנות את התדמית הציבורית של משרתים במחנה שורה: "זו לא סיפור של אנשים מסכנים. זו סיפור של גבורה. אנשים שמגיעים עם מודעות שהם מוסרים משהו ונותנים מעצמם למען עם ישראל". הוא מזכיר במילותיו את רועי קליין ז"ל, ומדגיש את העוצמה של המשרתים במחנה.
הרמטכ"ל זמיר חתם את דבריו במסר ברור לגבי העתיד: "נמשיך להיות חגורים בחרב לנצח, כדי להבטיח חזון של שגשוג ושלום לילדינו. המשימה כוללת שותפות עמוקה כלפי ביטחון לאומי ולכידות חברתית, כי אלה תנאי ההישרדות שלנו". הוא הבטיח שהמלחמה לא תיפסק, אך גם לא האמונה בכוח העם והצבא להגן על מדינת ישראל.
בחודשים ובשנים הקרובים, צה"ל ומערך שורה ימשיכו לעבוד ללא הפסקה, מול אתגרים נפשיים ומבצעיים כאחד, כדי לשמר את ביטחון המדינה ואת הזיכרון לקורבנות.
תגובות
רגע, שקט פה מדי
דעתך חשובה - תהיו הראשונים להגיב על הכתבה