מעין כפיר שני, אמו של עידו, ושולה חייצ’וק שני, אלמנתו, הן בין מי שמנסות להתמודד עם האובדן העצום ועם הכאב דרך פורום המשפחות המשותף. מעין סיפרה: "לא רציתי לשמוע על נקמה, רציתי מסר אחר אחרי שעידו נפל. לא הבנתם שזה לא עובד?". היא מדגישה את הרצון להכיר שמות וסיפורים של האנשים שמאחורי המספרים והכותרות. "החיבור שלי ושל האימא הפלסטינית דרך השכול יכול לתת איזשהו כוח, ואולי אפילו תקווה", אמרה.
מכתבים אחרונים של לוחמים שנפלו במלחמה, ביניהם עידו ושאר לוחמים ממבצע "חרבות ברזל", זוכים כיום לטיפול מיוחד במסגרת פרויקט בשם "לקרוא אחרי מותי". הפרויקט, שמשודר במסגרת "העולם הבוקר" בשיתוף ישי רזיאל, מעניק חיים למכתבים האישיים שכתבו הלוחמים ברגעי אמת לפני נפילתם, באמצעות מידול קולי. כך נשמעות במלאתן המילים האחרונות, רגעים של תקווה, פרידה וכאב עמוק.
במכתבים שנחשפו במסגרת הפרויקט, מספרים הנופלים על האהבה למשפחותיהם, על תחושת השליחות ועל התקווה שהקרוב להם ימשיכו בדרכם. סמ"ר עדי לאון, לוחם מחטיבת גבעתי שנפל ב־31 באוקטובר 2023, כתב בין השאר: "אני יוצא למלחמה הזאת בידיעה שאני לא בטוח חוזר, אבל אני מאמין בלב שלם במה שאני עושה. אין לנו ארץ אחרת ועכשיו תורי להגן עליה ולנקום את נקמתם של כל האזרחים והחיילים".
בדומה, סרן לירון שניר מראשות גולני מתאר במכתבו את התחושה של לקחת חלק במאבק הגדול ומתייחס למורכבות הרגשות במפל הסמוך: "יש עוצמות בעם, יש אחדות, וכואב שהקב"ה צריך להראות לנו את זה בדרך הקשה". הוא מוסיף: "אנחנו צריכים להיות טובים ולעשות טוב".
גם משפחות השכול האחרות מוצאות חלק מהנחמה דווקא בפרויקט ובמפגש המשותף, שבו מדברים לא רק על אובדן אלא על ההיסטוריה האישית והקול האנושי שמעבר לכך. מעין כפיר שני הדגישה את חשיבות ההכרה באנשים שמאחורי האובדן, וכמה שהכאב יכול להפוך לגשר שמחבר בין עמים.
הקשר בין המשפחות, לא תמיד טריוויאלי, מראה יצירתיות ופתיחות במצבי קיצון: אימו של עידו פתחה בשיח עם אימה של נפגע פלסטינית, מתוך הבנה ש"שכול הוא שכול" ושאפשר למצוא בו יחד כוחות ותקווה. "אני לא רוצה לדבר על הפלסטינים ב'הם', אלא להכיר שמות וסיפורים", הסבירה מעין.
עם זאת, המציאות בשטח נמשכת במורכבות. יום לאחר פטירת עידו, התפרסם תיעוד משטרתי מרהט בו מוקלט שוטר מורה לפגוע ברכוש במהלך פשיטות, דבר שמעורר שוב חילוקי דעות וחששות לגבי הטיפול במשפחות ובאזרחים בשטח.
במקביל, חיילים אחרים שנפלו במבצע, כמו סרן ירון צ’יטיז וסמל אורי נחמיה אשכנזי, השאירו מכתבים מלאי רגשות, אהבה ומשמעות. צ'יטיז כתב לאהובתו: "את נותנת לי את הכוח להמשיך. אין לי ספק שהעתיד שלי צריך להיות איתך", ואשכנזי הודה למשפחה המורחבת ולחבריו, ביקש לשרוד בזיכרונם ולשמוע את השיר "שלחי אותו" בלוויה.
ככל שהזמן חולף, המשפחות רוצות להנכיח את היקרים להן מעבר לסיפורים הנפוצים, להוביל מסרים של אמונה, קשר בין עמים ונחמה ברגעים הקשים. פורום המשפחות המשותף ממשיך לתת במה כזו, גם כאשר הציבור המוסרי והפוליטי נתקע במאבקי נקמה ועימותים מתמשכים.
הנפגעים במשפחות ממשיכים לחפש את הדרך לחיות לצד הזיכרון הכואב, בין אולם זכרון ומכתב אחרון ששומעים בקולם. העתיד עדיין מלא בשאלות וכאב, אך גם ברצון עמוק לשנות את השיח סביב האובדן והמאבק, ולהביא מסר אחר - כזה של הבנה, חיבור ותקווה.
תגובות
רגע, שקט פה מדי
דעתך חשובה - תהיו הראשונים להגיב על הכתבה