גלעד נפצע קשה במהלך קרב בלבנון. הפציעה שלו הפכה לסיפור של תקווה.
לאחר המלחמה, מתוך הכאב והפציעה התבסס "עוז לגיבור" – בית ומקום מפגש לפצועי המלחמה ולבני משפחותיהם. המקום נולד מתוך ההבנה שפצועי המלחמות לא נשארים לבד גם אחרי שהקרב נגמר.
ביום הזיכרון, כשכולנו עוצרים לזכור את הנופלים למען עם ישראל, עולה גם הצורך לזכור את גיבורי החי שממשיכים להילחם עם פצעי הגוף והנפש.
ביהודה ושומרון יש מאות פצועים, הרבה מהם חיים עם סבל יום-יומי. רבים מהם לא מקבלים את המענה התומך והקרוב שהם צריכים, ומתקשים למצוא מסגרת חברתית ורגשית שתעזור להם להתמודד עם המצב.
מקום כמו "עוז לגיבור" נותן להם בית, שותפות ותחושת קהילה. זאת תוצאה של סיפורו האישי של גלעד – הלוחם שנפצע ולא ויתר. במקום הזה הפצועים יכולים למלא את כל החללים שהמערכת לא תמיד מצליחה לכסות, גם בחלקים הרגשיים וגם בהבנת הקושי המלא.
"אנחנו מבקשים שכל מי שפעם היה קרוב לקרב, שלא יישאר לבד ביום שאחרי," מסר נציג המקום. "זה לא רק עניין רפואי, זו תמיכה נפשית ותחושת שייכות. פה מתחברים אנשים שחיים עם אותן פציעות – גופניות ונפשיות."
המקום מארח ליווי רב תחומי, נפגשים קבועים של חיילים משוחררים, הרצאות, קבוצות תמיכה, ובעיקר מסגרת להבנה ולתמיכה יום יומית. בני המשפחות שמלווים את הפצועים גם הם מקבלים סביבה חזקה ותומכת.
ההתמודדות של הפצועים ביהודה ושומרון מעלה אתגרים מיוחדים. בנוסף לקשיים הרפואיים, תחושות הבדידות והחרדה הופכות לחלק בלתי נפרד מהחיים היומיומיים שלהם. רבות מהמשפחות מדווחות על מחסור בתמיכה בפן הנפשי.
לקראת יום הזיכרון, המסר ברור: לא רק לזכור את הנופלים, אלא גם להיות לצד הפצועים שממשיכים להיאבק. הבקשה היא שהחברה הישראלית תרחיב את ההכרה וההבנה גם כלפי אלה שחזרו הביתה – ובגופם ובנפשם נושאים את מחיר הקרב.
בעוד שהמדינה ממשיכה לטפל בנפגעים האקים והנפגעים הקרביים, מקום כמו "עוז לגיבור" מדגים איך מתוך פציעה צומח בית לחיים חדשים. ביום הזיכרון, להיות איתם זו קריאת כבוד ושייכות שאין לוותר עליה.
תגובות
רגע, שקט פה מדי
דעתך חשובה - תהיו הראשונים להגיב על הכתבה