יעל יערי איבדה את בעלה, אהוד יערי ז"ל, ב-1982 במהלך שירות מילואים בחטיבת אלכסנדרוני. אהוד נדבק בחיידק שגרם לדלקת בשורש המוח ונפטר. חמישה עשר שנים אחר כך, אחותה מלי פלדמן ספגה שכול של בנה מני פלדמן ז"ל, שנפל באסון מסוקי יסעור ב-1997. מני, בשנות ה-20 לחייו, נהרג יחד עם 72 חיילים נוספים כששני מסוקי יסעור התנגשו מעל מושב שאר ישוב בדרום הארץ.
בשיחה מרגשת מספרות השתיים על הכאב שעדיין כרוך בשכול, גם אחרי עשרות שנים. "ככל שמתקרב יום הזיכרון, זה יותר ויותר קשה," אומרת מלי פלדמן, "אני משתדלת להיות עסוקה במה שאני אוהבת, לשמור על הנפש. לא רוצה להיות חולה בגלל הכאב." יעל יערי מוסיפה: "אהוד היה אדם מיוחד ורגיש, היינו זוג חזק ואהבנו מאוד. לומדים לחיות לצד הכאב, אבל הוא ענקי."
הכאב על האובדן חוצה גבולות ומורכב מנקודות מבט שונות. מלי מתארת כיצד מני היה ילד "טהור ונקי", אהוב על הסובבים, שאהב חיות ונתן חיבוקים ולחיצות יד. "הוא היה ילד שאהבו בכל מקום," מספרת הדודה יעל. "הקשר של מני עם בני היה כמו של שני אחים, ההודעה על מותו הפכה לאסון משפחתי רחב."
המשפחה חווה את השכול גם בתקופות רגישות - בחגים, באזכרות ובימי זיכרון. מלי מספרת כי למרות שאורח החיים ממשיך, הכאב לא נעלם. "הכאב מתעצם בחגים ובאזכרות," היא אומרת, "אבל אני עוזרת לעצמי להתעסק בדברים אחרים כדי להמשיך לחיות. יש לי נכד בן חמש וחצי - האושר שלי."
גם יעל מדברת בגילוי לב על המשך החיים. "אני בזוגיות בימים אלו, אבל אהוד עדיין חסר," היא אומרת. בקשר עם נכדיה, היא משתפת זכרונות על סבא אהוד ועל משפחתו. אחד הנכדים אף נקרא בשם הוד, על שמו של אהוד, בעקבות חלום שחלף עליו אביו של יעל במהלך היריונה.
על היכולת להתמודד עם שכול ואובדן ארוך טווח, מלי ויעל מסכמות כי כל משפחה עוברת זאת בדרכה הפרטית. "כל אחד חייב לממש את הזיכרון שלו בדרך שלו," מוסיפה יעל. "צריך להמשיך לחיות למען הילדים והנכדים, כי הם לא אשמים במה שקרה." מלי מסכמת: "ההתחלה נוראית, אבל עם הזמן עוברים את זה שלב אחרי שלב."
סיפור השכול של יעל ומלי הוא דוגמה להקרבה ולכאב שחוצה דורות. 15 שנים אחרי שאיבדה יעל את בעלה, אחותה מלי איבדה את בנה, ויחד הן נושאות זיכרונות ואובדן שמלווים כל יום. הן מדברות על תמיכה משפחתית, על חוסן ועל הדרך להמשיך ולהתקיים, עם הכאב בתוכן.
יחד עם זאת, המשפחה ממשיכה להנציח את הזכרונות ולהעביר אותם לדורות הבאים. הנכדים, הטקסים והאלבומים מהווים את גשר ההמשך בין העבר להווה. "אנחנו מספרים להם על סבא והבן שאהבנו, כי הם חלק ממשפחתנו והכאב מתחלף בזיכרונות חמים," מסכמת יעל.
לרגל יום הזיכרון לחללי מערכות ישראל, יעל ומלי מזכירות כי נדירים הם החיים שבהם לא ניצבים בפני אובדן, וכי יש לחשוב על התמיכה בנפגעים ולכבד כל דרך של התמודדות עם שכול. הן קוראות לכל מי שניגש לאובדן לנסות למצוא את הדרך להמשיך לחיות למען אלה שנשארו בארץ.
משפחות ששכולות מגיעות להתמודדות קשה, אך לומדות לחיות עם הכאב ולזכור את היקרים בדרכים אישיות ששרדו זמן ותלאות.
תגובות
רגע, שקט פה מדי
דעתך חשובה - תהיו הראשונים להגיב על הכתבה