כמעט שני עשורים אחרי חטיפתו ורציחתו של אהוד גולדווסר במלחמת לבנון השנייה, אמו מיקי יוצאת בביקורת קשה על הכשלים הביטחוניים והמדיניים שקדמו לאירוע. "ידעו שתהיה חטיפה והורידו את רמת ההתרעה", היא אומרת בראיון רדיו שבו דיברה על תחושותיה ועל המחדלים שנמשכים לדבריה עד היום.
גולדווסר מתארת את האירוע שהוביל לאסון כהמשך ישיר של ליקויים במערכת הביטחון. "אפילו המוצב שיכול היה להשקיף לא היה מאויש", היא מדגישה. "חיזבאללה התמקמו בתוך שטח ישראל, סיירו בשעות קבועות – בדיוק מה שהצית את החטיפה". לדבריה, הצבא והדרג המדיני לא למדו את הלקחים ממה שקרה לפני יותר מ-18 שנה.
בהמשך דבריה, מיקי מהנהנת לזילות שנמשכת לטענתה כלפי האיום הצפוי מלבנון. "הייתה הזנחה והורידו כוננות בזמן שהיה ברור שיכולה להיות חטיפה", היא מציינת בביטול. "סתמו את הפיות עם לחם ושעשועים, ואפשרו לאויב להמשיך ולפעול ללא הפרעה".
אמו של גולדווסר מתייחסת גם להתנהלות הנוכחית כלפי האיומים באזור. "הפעילות הישראלית בלבנון לא מספיקה. צריך להעמיק בתודעה שלהם, ליצור הרתעה אמיתית על כל פיפס", היא אומרת ומוסיפה כי יש צורך פעולה כוללת ושיטתית.
ביקורת חריפה הושמעה גם ביחס להתמודדות המערכת עם האיום שהובילה לאירועי ה-7 באוקטובר, כאשר מיקי מזכירה שגם באותם הימים התריעו תושבים על מנהרות טרור, אך לא ננקטו צעדים משמעותיים. "כשהוקמו אוהלים ונתקלו במטען במגידו, לא הייתה תגובה. ההתרעות זלזלו, והפגיעות לא טופלו כראוי", אמרה.
גולדווסר גם הביעה כאב ובלבול בנוגע לנסיבות מותו של בנה. היא מצטטת את מה שידוע לה מהממצאים: "אנחנו עדיין לא יודעים אם הוא נחטף בחיים. לפי המסמכים, שניהם נחטפו פצועים. חשבתי שינסו לשמור אותם בחיים, אבל איך זה נגמר – אני פשוט לא יודעת".
נצחון קטן הגיע רק עם החזרת הארונות ב-2008, כאשר מיקי מספרת כי רק אז קיבלה וודאות: "הוא הוחזר יום לפני יום הולדתו ה-33. אמרו לי שזה ייקח שנים – ואני עניתי שהם יחזירו אותם בזמן הכי קצר שאפשר".
למרות כל הכאב, היא משמרת קשר רגשי עז עם זכר בנה: "יום הזיכרון הוא לכולם, אבל אני חיה את זה כל יום. הוא חי איתי בכל רגע. לפעמים אני מדברת איתו ושואלת מה היה אומר". היא מוסיפה כי לעיתים היא חושבת כי גולדווסר ידע שחייו יהיו קצרים, ולכן הספיק כל כך הרבה.
לדבריה, האירועים שהובילו ללקחי האסון לא סולחו גם בשל העדר שקיפות ותמיכה מספקת מצד הדרג המדיני והמערכתי. "כששואלים אותי איך הרגשתי אחרי שהרגו את מורנייה או את נסראללה – זה לא מעניין אותי. הם היו אויבים. למה לא שואלים אותי איך הרגשתי אחרי כל הכשלים שהובילו לחטיפה ולהירצחו של הבן שלי?", היא שואלת.
בסופו של דבר, מיקי גולדווסר קוראת לישראל ללמוד מטעויות העבר ולשנות את הגישה. "כפר אפשר להקים מחדש. צריך להעמיק בתודעה שלהם וליצור הרתעה אמיתית שתמנע את האובדן הבא", היא מסכמת.
הנושא של הכשלים הביטחוניים ולקחי העבר עולה שוב לדיון לקראת יום הזיכרון השנה, ומיקי גולדווסר ממשיכה להיאבק כדי שהאסונות לא יישנו.
האירועים סביב חטיפתו של גולדווסר בצל הכשלים הביטחוניים משאירים משפחות וחברה בהמתנה לתחקיר אמיתי ולשינוי אמיתי בגישה הביטחונית.
תגובות
רגע, שקט פה מדי
דעתך חשובה - תהיו הראשונים להגיב על הכתבה