סבין תעסה, תושבת נתיב העשרה ששכלה את בעלה וכל ילדה שנרצחו באירועי ה-7 באוקטובר, קיבלה ערב יום הזיכרון מכתב פינוי מהבית בו היא מתגוררת, מכתב שהגיע ממשפחתו של בעלה. "הם רוצים לסלק אותי מהבית", סיפרה תעסה בריאיון ל-103fm. "קיבלתי דקה לפני הצפירה מכתב שאומר שזה לא הבית שלי, זה הבית שלהם. איך נותנים לזה יד?"
תעסה מתמודדת עם מציאות קשה במיוחד. לא רק שעליה להתמודד עם האובדן הכבד, אלא גם עם מאבק משפחתי כואב על מקום מגוריה. המשפחה מצד בעלה מנסה לגרש אותה ולטענתה גם את ילדיה מהבית שבו היא מתגוררת. "הילדים שלי יתומים, הם איבדו אח ומשפחה, והם נמצאים בסביבה זרה", הדגישה.
מלבד המאבק על הבית, סבין מתמודדת עם הקושי הכלכלי. לדבריה, הכספים שהובטחו לה לטיפול בילדיה אינם מגיעים. "אני מצטערת שאני עושה את זה ברדיו, אבל אין לי ברירה. רצחו לי את הילד ואני מקבלת 8,000 שקל. אני לא רוצה 8,000 שקלים, אני רוצה יותר כדי להכין את הבנים שלי לחיים טובים", אמרה בהתרסה.
לא פחות מדאיג המצב הנפשי של ילדיה. סבין חושפת כי מצבם התדרדר משמעותית מאז האירועים. "הילדים ברשימת המתנה לטיפול כבר למעלה משלושה חודשים. אחרי מספר חודשים שבהם טסתי לחו"ל ועשיתי הסברה, החליטו שלא יכולים לתת לי יותר מענה ונפנפו אותי", תיארה.
השכול הכבד משפיע גם על ההחלטות שלה בימים אלו סביב יום הזיכרון. תעסה בחרה שלא להשתתף בטקסים ובאירועים בכללותם. "לצערי ולשמחתי אני לא נמצאת באזור הטקסים – החלטתי שאני לא מסוגלת להתמודד עם זה", סיפרה. "יחד עם עמותת 'להושיט יד', אלמנות כמוני החליטו לנסוע למקום מרוחק כדי לא לחוות את היום הקשה הזה בבתי העלמין".
גם את טקסי הזיכרון האלטרנטיביים היא בחרה שלא לקיים. "כל האימהות והילדים נסעו להפריח בלונים לזכר יקיריהם. גם את זה החלטתי שלא לעשות. אני נמצאת באזור אילת, מתפנה לכאב שלי כדי להבין איך אני מתמודדת עם זה הלאה. אני לא יכולה להרשות לעצמי להתפרק, אני צריכה להיות חזקה ואיתנה עבור שלושת ילדיי", הוסיפה.
למרות הכאב והאובדן, סבין תעסה עומדת במאבק כפול – מול הקושי הפסיכולוגי האישי והלחץ המשפחתי והכלכלי. היא מצביעה על הקושי שבמערכת הטיפולית ועל תחושת הנטישה שחשה. "אני רוצה שיהיה הבנה של כמה זה מורכב, ויש פה משפחה שמתפרקת".
האירועים התרחבו לא רק לאובדן היקר אלא גם למאבק על זכויות הקיום והשייכות לבית בו חיה עם ילדיה. סבין מבקשת הכרה וסיוע, לא רק כספי אלא גם רגשי. "איך נותנים למשפחה שלי להרע לי ככה?", תהתה.
בשנים האחרונות נתיב העשרה הפכה לסמל לאובדן ולקרבות מצד המשפחות שנפגעו. המקרה של סבין תעסה מדגים כיצד גם הרגעים הכי קשים מביאים קונפליקטים חדשים. סבין מתכוונת להמשיך ולהתמודד לבדה עם הכאב, כשהיא דוחה את ההשתתפות בפעילויות הזיכרון ומקדישה את כולה למשפחתה.
מהצד השני, לא ברור אם המשפחה של בעלה תחזור בה מהחלטתה או אם יימצא פתרון אחר שיגן על תעסה וילדיה. כל זאת, כשיום הזיכרון ממשיך להדגיש את הפצעים הלא מחוברים של קהילת נתיב העשרה.
תגובות
רגע, שקט פה מדי
דעתך חשובה - תהיו הראשונים להגיב על הכתבה