פהלווי נגד הטענות: "חבר של ישראל - לא סוכן שלה"

עיתונאי זרק לרזא פהלווי, בנו של השאה האיראני, האשמה ישירה בפניו: "אתה נכס של ישראל". התגובה של יורש העצר לא הייתה הכחשה מתגוננת. היא הייתה הצהרה.

פהלווי הגיע לאירופה בחסות ארגונים פרו-ישראליים, ועיתונאי ניסה לסגור אותו בפינה: אם אתה נסמך על תמיכה ישראלית, האם אתה לא בסך הכל כלי בידי ממשלה זרה? התשובה הייתה חדה: "כמובן שלא. אבל אני חבר של ישראל ושל היהודים". לא התנצלות, לא ניסיון לרצות. הפרדה ברורה בין שירות לבין ידידות.

מכאן הוא פתח לדברים שחרגו הרבה מעבר לפוליטיקה השוטפת. פהלווי הזכיר את כורש הגדול, מלך פרס שלפני למעלה מ-2,500 שנה שחרר את היהודים מגלות בבל וסייע בבניית בית המקדש בירושלים. "לאיראנים וליהודים יש מערכת יחסים מקראית", אמר. "למעשה, אלו שתי המדינות היחידות שיכולות לטעון לכך".

זה לא רטוריקה ריקה. פהלווי מצביע על דפוס היסטורי שהמשטר בטהרן עשה כל מאמץ למחוק. הוא הזכיר שאיראן הייתה המדינה היחידה באזור שהעניקה מקלט ליהודים שנמלטו מהנאצים. "זה חלק מההיסטוריה שלנו, זה חלק מהמסורת שלנו להעניק מקלט לאנשים נרדפים", אמר, והדגיש שזו אינה בחירה פוליטית אלא מסורת לאומית עמוקה.

פהלווי לא הסתפק בנוסטלגיה. הוא הבהיר מה הוא מייצג כאשר ישאל לנהל את איראן שאחרי המשטר הנוכחי: החזרת חופש הדת לכל המיעוטים. "אני נלחם על כך שזכויותיהם יוחזרו, כמו גם זכויותיה של כל דת אחרת באיראן", אמר. המסר ברור. יהודים, מיעוטים דתיים, כולם נכללים בחזון שהוא מוכר לעולם המערבי.

השאלה שצריך לשאול היא לא האם פהלווי הוא "נכס של ישראל". השאלה היא מי מרוויח מהנרטיב הזה. לשלטון בטהרן יש אינטרס ברור לצייר כל מי שמבקר את המשטר כסוכן זר. אם פהלווי הוא "ישראלי", אז ההתנגדות לו הופכת להגנה עצמית לאומית, לא דיכוי של רצון עם. ההאשמה הזו לא הומצאה בפגישה עם עיתונאי אירופי. היא מיוצאת ממשרדי התעמולה של המשטר האיראני.

פהלווי מכיר את המשחק הזה. לכן הוא לא הסתבך בהסברים. הוא אמר "אני חבר של ישראל" בדיוק כמו שאתה אומר שאתה חבר של מישהו. ללא התנצלות, ללא ניסיון להסביר שזה לא אומר מה שנשמע.

המחויבות שלו לחופש הדת היהודי באיראן אינה נשמעת כמו הצהרה לזכייה בכותרות מערביות. היא נשמעת כמו חלק מפלטפורמה רחבה יותר שמבוססת על ערכים של חופש אינדיבידואלי. אם כדאי לצפות בה בספקנות, ניחא. אבל ראוי לזכור: כמעט כל מנהיג אופוזיציה נגד משטר עוין מואשם בשירות כוחות זרים. זה אחד הכלים הוותיקים ביותר בארגז הכלים של כל דיקטטורה.

כעת מתגבשת השאלה הגדולה: האם פהלווי הוא גורם שמשפיע בפועל על מה שקורה בתוך איראן, או שהוא בעיקר שחקן לגיטימציה לקהל מערבי. המחאות בפנים איראן ב-2022 הצביעו על תנועה עממית שלא ממש ציפתה לאיתות מלונדון. הדרך שבה פהלווי מיצב את עצמו בשנה האחרונה, כולל ביקורים מרובים באירופה ובארה"ב, מצביעה על ניסיון לבנות לגיטימציה בינלאומית לפני שינוי משטר אפשרי, אם וכאשר יגיע.