איראן לא יודעת מי מנהיג אותה. זו לא מטאפורה ולא פרשנות - זו המסקנה שעולה מהמצב המורכב בטהראן, שבו שני מחנות נלחמים על כיוון המדינה, ואף אחד מהם לא נראה כשולט בתמונה.
הציוץ של עמית סגל הציג את הדילמה בצורה חדה: "איראן מתקשה מאוד להבין מי המנהיג שלה." לא מדובר בוואקום מנהיגות פורמלי - אלא במשבר עמוק יותר. בתוך המערכת הפנימית של המשטר, יש מאבק של ממש בין שני מחנות שמחזיקים בגישות שונות לחלוטין לגבי מה שצריך לעשות עכשיו.
המחנה הראשון הוא ה"קיצוניים" - אלה שרצו להמשיך בעימות ישיר, לדחוף קדימה, לשמור על ציר ההתנגדות גם במחיר גבוה. הבעיה שלהם היא פשוטה: הם מפסידים בשדה הקרב. חיזבאללה רוסק, חמאס נחלש, הציר שבנו במשך עשרים שנה מתפרק בקצב שלא ציפו לו. האידיאולוגיה שלהם שלמה, אבל התוצאות בשטח לא משקרות.
המחנה השני הוא ה"מתונים" - ואת המילה הזו כדאי לקרוא עם ידיים בכיסים. כפי שמציין סגל, המתונים אינם מתונים במיוחד. הם לא אוהבי שלום, הם לא מוכנים לוותר על הגרעין, הם לא מביטים בישראל ובארה"ב כשותפים. ההבדל ביניהם לבין הקיצוניים הוא טקטי בעיקרו - הם רוצים לנהל משא ומתן כדי לשרוד, לא כי שינו את תפיסת העולם.
הבלבול הזה בטהראן הוא לא נייטרלי. כשמדינה עם תוכנית גרעין מתקדמת, ציר אזורי מתפורר ולחץ כלכלי עצום לא יודעת לאיזה כיוון ללכת - זה לא סימן ליציבות. זה סימן שמישהו, מאחורי הקלעים, כבר מקבל החלטות בשבילה. ושאלת המפתח היא: מי זה בדיוק, ומה הוא רוצה.
בתוך הכאוס הזה, טראמפ שולח אותות שקשה לפספס. על פי הדיווחים, הוא מניח על השולחן טענה שאמריקה יכולה להגיע לשליטה מלאה במצר הורמוז - ולסגור אותו עד שאיראן תגיע להסכמה לעסקה. מצר הורמוז הוא עורק הנשימה של הכלכלה האיראנית, וגם של חלק ניכר מסחר הנפט העולמי. זו לא איום סתמי - זו מנוף לחץ אמיתי.
השאלה היא אם בטהראן מישהו מסוגל לענות על ההצעה הזו בצורה מגובשת. כשהמנהיגות מחולקת, כשהקיצוניים מפסידים אבל עדיין נלחמים על השפעתם, וכשהמתונים לא יכולים להתחייב לדבר בלי לסכן את עצמם פנימית - כל משא ומתן אמיתי כמעט בלתי אפשרי.
ייתכן שזה בדיוק מה שהופך את המצב לסיר לחץ. ככל שהפיצול הפנימי גדל, ככל שהכישלונות בשדה מצטברים, ככל שהלחץ האמריקאי מתהדק - ההחלטה הגדולה לגבי הגרעין ולגבי ההסכם מתקרבת בלי שיש מי שמוכן לחתום עליה. ומה שלא מחליטים בצורה מסודרת, מחליטים בצורה אחרת.
בשבועות הקרובים, לפי הדיווחים, הלחץ האמריקאי על טהראן צפוי להתגבר. השאלה היא איזה מחנה בתוך איראן יצליח להשתלט על ההגה לפני שהדברים מגיעים לנקודת אל-חזור.
מי שייתן את התשובה הסופית בטהראן - הוא שיקבע אם 2025 נזכרת כשנת הסכם או כשנת התפוצצות.
תגובות
רגע, שקט פה מדי
דעתך חשובה - תהיו הראשונים להגיב על הכתבה