איראן כבר גובה אגרות מעבר ממספינות שעוברות במיצרי הורמוז. כך מדווחת סוכנות הידיעות האיראנית פארס, המצטטת גורם רשמי מהבנק המרכזי של איראן. לפי הדיווח, מדובר במדיניות שכבר נכנסה לתוקף - לא הצהרה עתידית אלא מציאות מבצעית קיימת.
על פי הגורם שצוטט, ספינות המעוניינות לעבור דרך המיצר נדרשות לקבל אישור מראש מהרשויות האיראניות, ובנוסף לשלם אגרה. מי שעושה זאת - מקבל מעבר. מי שלא - המצב אינו מוגדר בדיווח. הסמכות שאוכפת את הגבייה ומוזכרת בהקשר זה היא הבנק המרכזי, מה שמרמז על ממד פיננסי מוסדי מובנה, לא רק הכרזה ביטחונית.
מיצרי הורמוז הם אחת מנקודות המשק הגלובלי הקריטיות ביותר. דרכם עוברת כ-20% מסך סחר הנפט העולמי, כולל רוב ייצוא המפרץ הפרסי. שליטה איראנית בזכות מעבר - גם אם חלקית ועמומה מבחינה משפטית - מהווה שינוי עמוק בסטטוס קוו הימי האזורי.
מבחינה משפטית בינלאומית, המהלך שנוי במחלוקת עמוקה. אמנת האו"ם לדיני הים (UNCLOS) קובעת זכות מעבר חופשי ב"מיצרים המשמשים לשיט בינלאומי", ואינה מתירה גביית אגרות חד-צדדיות כתנאי למעבר. איראן לא אשררה את האמנה, אך עמדת מרבית המדינות הימיות - כולל ארה"ב, האיחוד האירופי ומדינות המפרץ - היא שהמיצר פתוח לשיט חופשי.
ההכרזה לא הגיעה בחלל ריק. היא מגיעה על רקע מתחים גוברים סביב תוכנית הגרעין האיראנית, שיחות עקיפות שמתנהלות בין טהרן לוושינגטון, ולחץ מתמשך של סנקציות על הכלכלה האיראנית. גביית אגרות ממיצרי הורמוז עשויה להתפרש הן כאמצעי פיננסי שמטרתו לייצר הכנסות, הן כצעד בעל מסר גיאופוליטי ברור: איראן שואפת לאכוף ריבונות תפעולית על המיצר.
לא ברור בשלב זה אילו ספינות כבר שילמו, מהו גובה האגרה, ומה קורה במקרה של סירוב. הדיווח עצמו מגיע מסוכנות פארס, הנמצאת בבעלות המדינה האיראנית ומשמשת לעיתים כפלטפורמה להעברת עמדות רשמיות באופן לא פורמלי. הבחירה לצטט "גורם בבנק המרכזי" ולא פקיד ביטחוני בכיר עשויה להיות מכוונת - היא מציגה את הצעד כמדיניות כלכלית שגרתית, לא כאיום צבאי.
התגובות הבינלאומיות לדיווח טרם פורסמו באופן רשמי. מדינות שצי מסחרי שלהן פעיל במפרץ הפרסי - ובראשן יוון, סין, יפן ומדינות אירופה - עשויות לדרוש הבהרות. ארה"ב, שמאז 2019 מפעילה ליווי ימי לספינות מסחריות בעקבות תקיפות על מכליות, צפויה להתייחס לצעד כפגיעה ישירה בחופש השיט.
השאלה המרכזית שנותרת פתוחה היא אכיפה: האם איראן מסוגלת ומוכנה לעצור ספינות שמסרבות לשלם, ואם כן - כיצד יגיבו הצי האמריקני והמדינות שמספינותיהן מפעילות שיט קבוע דרך ההורמוז. בהיעדר תגובה בינלאומית מאורגנת, ייתכן שהצעד האיראני ייתפס כהכרזת כוח שנועדה לבחון את גבולות הסבולת הבינלאומית - ולא כמדיניות שאיראן מתכוונת לאכוף בכוח בטווח המיידי.
ההתפתחות מציבה שאלות קשות לגבי חופש השיט הבינלאומי בנקודת המחנק הימית האסטרטגית ביותר בעולם, ותשובותיהן יתבהרו בהתאם לאופן שבו המעצמות הימיות יבחרו - או לא יבחרו - להגיב.
תגובות
רגע, שקט פה מדי
דעתך חשובה - תהיו הראשונים להגיב על הכתבה