דו"ח אמריקני: הרשות הפלסטינית ממשיכה לשלם למחבלים

דו"ח רשמי של מחלקת המדינה האמריקנית חושף תמונה מזעזעת: הרשות הפלסטינית הפרה את ההתחייבויות שנטלה על עצמה כלפי ארצות הברית. לא מדובר בפרטים טכניים קטנים - הרשות ממשיכה לשלם כספים למחבלים ולבני משפחותיהם, ממשיכה להסית לטרור במערכת החינוך, וממשיכה לפעול באופן פעיל נגד התרחבות "הסכמי אברהם".

זה הדו"ח שאנשים ברמאללה לא רצו שיצא. אבו-מאזן חבש חליפה, ישב מול נציגי ממשל טראמפ, הבטיח הבטחות - ובמקביל, לפי הממצאים, המנגנון ממשיך לפעול בדיוק כמו קודם. תשלומי "שכר לאסיר" ממשיכים לזרום. ספרי הלימוד ממשיכים לשבח שהידים. וכל מדינה ערבית שמביעה עניין בהצטרפות להסכמי אברהם מוצאת את עצמה מול לחץ פלסטיני.

תנועת רגבים לא מתרגשת מהחשיפה - היא כועסת. "הרשות הפלסטינית היא ישות טרור רצחנית שמתעתעת בעולם כולו", אמרו בתנועה. "מאחורי חליפות הדיפלומטיה והבטחות השווא לנשיא טראמפ, אבו-מאזן ממשיך לתדלק את מכונת הרצח במאות מיליוני דולרים". הניסוח חריף, אבל הוא מתכתב ישירות עם מה שהדו"ח הרשמי מצא.

הנקודה על הסכמי אברהם היא אולי החמורה מכולן בעיני ממשל טראמפ. ההסכמים הם ההישג הדיפלומטי הגדול ביותר של טראמפ במזרח התיכון, והוא שם עליהם הימור רציני בקדנציה השנייה שלו. אם הרשות הפלסטינית פועלת מאחורי הקלעים כדי למנוע מדינות נוספות להצטרף - זו לא רק הפרת התחייבות. זו מתקפה ישירה על האינטרס האמריקני.

שאלת מי מרוויח מהמצב הנוכחי לא מסובכת. הרשות הפלסטינית שורדת כל עוד אין חלופה לה, כל עוד היא נתפסת כ"שותפה" לא נוחה אבל הכרחית, וכל עוד הממשל האמריקני מעדיף לדחוף את הממצאים לגנוז ולהמשיך לנהל. הדו"ח הזה מקשה על האפשרות הנוחה הזאת.

תנועת רגבים הוסיפה וקראה לישראל לשנות מדיניות בצורה מיידית. "מדינת ישראל חייבת להפסיק להישען על טרוריסטים כקבלני משנה לביטחון אזרחי ישראל", נאמר בהצהרה. "יש להוריד את המסכות ולפעול בכל הכוח נגד האיוב". הביקורת מכוונת לא רק לרמאללה, אלא גם לירושלים - לאלה שבוחרים, גם לאחר 7 באוקטובר, להמשיך לראות ברשות הפלסטינית כתובת לגיטימית לתיאום ביטחוני.

ההקשר חשוב: ממשל טראמפ ניהל בחודשים האחרונים מגעים עם הרשות הפלסטינית, כולל דיונים על תפקידה האפשרי בסדר היום שאחרי המלחמה בעזה. הדו"ח הזה יוצר עבורו בעיה. לא קל לשווק לדעת הקהל האמריקנית שותפות עם גורם שמחלקת המדינה עצמה תיעדה כמי שמפר הסכמים ומממן טרור.

מה שמייחד את המקרה הזה הוא שמדובר בדו"ח פנים-אמריקני, לא האשמה ישראלית. ישראל יכולה להיות מוטה, יכולה להיות בעלת אינטרס - זה מה שיטענו המגינים על הרשות. אבל כשמחלקת המדינה של ממשל ידידותי כותבת את אותן המסקנות, מרחב ההכחשה מצטמצם משמעותית.

כעת עיניים נשואות לוושינגטון: האם הממצאים ייגנזו כמחלוקת טכנית-בירוקרטית, או שהם ייתרגמו ללחץ אמיתי - קיצוץ תמיכה, הגברת תנאים, או שינוי בתפיסת הרשות כשותף? ההיסטוריה מלמדת שדו"חות כאלה מתקשים לשנות מדיניות. אבל עם ממשל טראמפ, שהוכיח שהוא מוכן לשבור כלים דיפלומטיים שאחרים שמרו עליהם בקפידה, אפשר שהפעם יהיה אחרת.