ארה"ב מבטלת פטורי נפט לאיראן ורוסיה ומגדילה יצוא

ארצות הברית לא תחדש את הפטורים שאפשרו למדינות לרכוש נפט מאיראן ומרוסיה. מזכיר האוצר האמריקאי סקוט ביסנט הודיע על כך ביום שבת, בצעד שמחמיר את הלחץ הכלכלי על שתי המדינות ומשנה את פני שוק האנרגיה הגלובלי.

לפי ביסנט, הסגר האמריקאי כבר מונע בפועל יציאת נפט מאיראן, ועלול לגרום לסגירת הפקת נפט שם תוך ימים ספורים. מחלקת האוצר האמריקאית גם החמירה סנקציות נגד תשתיות הובלת הנפט האיראני, במטרה להגביר את הלחץ עוד יותר. ביסנט הודה שלמהלך יהיו השלכות על מדינות חלשות ועניות שהסתמכו על הנפט האיראני הזול, אך הבהיר שהפטורים לא יוארכו.

הפטור הרוסי הונפק במקור במרץ 2026 ואז הוארך פעם נוספת באפריל, כשהרקע לו היה הצורך להקל על שוקי האנרגיה בעקבות מלחמת רוסיה-אוקראינה. הפטור האיראני הגיע בעקבות תחילת הסגר האמריקאי על איראן. עכשיו שניהם מגיעים לקיצם בלי חידוש.

ההחלטה מגיעה על רקע עלייה חדה ביצוא האנרגיה האמריקאי. יצוא הנפט הגולמי ומוצרי הנפט של ארצות הברית הגיע בשבוע האחרון לכמעט 12.9 מיליון חביות ביום, שיא שמשקף את הביקוש הגובר מאירופה ומזרח אסיה. גם יצוא הגז הטבעי הנוזלי זינק, ומספר המכליות הריקות שנעות לעבר חוף המפרץ האמריקאי הכפיל עצמו פי שלושה לעומת הרמה שלפני המלחמה. עד אמצע השבוע, יותר מ-60 מכליות ענק ריקות היו כבר בדרך לשם.

הגורם המרכזי לקפיצה הוא המלחמה באזור מפרץ הפרס, שגרמה לעצירה של יותר מ-10 מיליון חביות ביום שעברו דרך מצר הורמוז. כשהנתיב הימי הזה נחנק, מדינות באסיה ובאירופה החלו לחפש ספקים חלופיים. ארצות הברית, שמאז מהפכת הפצלים הפכה ממדינה תלוית אנרגיה זרה למעצמת יצוא, היא המוצאת הגדולה מהמצב. ארה"ב כמעט הפכה החודש לרגע אחד ליצואנית נטו של נפט גולמי, לפחות בנתונים השבועיים.

בתחום הגז, ארצות הברית כבר חוצה את הקו זה מכבר. במרץ 2026 נחתמו עסקאות אנרגיה בהיקף של כ-56 מיליארד דולר בין חברות אמריקאיות למשקיעים באסיה, מה שמלמד שהביקוש הנוכחי אינו רק תגובה רגעית למשבר אלא ניסיון לבנות מחדש את מבנה האספקה לטווח ארוך. מדינות כמו יפן, שהסתמכו בעבר על 90% ומעלה מהנפט שלהן ממדינות המפרץ, מגוונות את מקורות האספקה.

הצלחת ארצות הברית במהלך הזה מוכיחה את הקו הפוליטי שמקדם הנשיא טראמפ שנים. מה שהוא קרא לו "דומיננטיות אנרגיה" אמריקאית הופך לאט-לאט מסיסמה לממשות. עם זאת, יש לזה מחיר גיאופוליטי שיש לעקוב אחריו: אירופה קונה אנרגיה אמריקאית כי היא צריכה, אבל חוששת מהתלות הגוברת. עבור אירופים רבים, תלות גבוהה מדי באנרגיה אמריקאית עלולה להפוך בהמשך לכלי לחץ פוליטי בנושאים כמו סחר, נאט"ו ואקלים.

גם מבחינה תשתיתית, הדרך לשינוי קבוע ארוכה. בתי זיקוק רבים באסיה בנויים לעבד נפט כבד וגופריתי יותר מהמזרח התיכון, לא את הנפט האמריקאי הקל. שינוי תשתית כזה לוקח חודשים של הנדסה ושנים של יישום מלא. ארצות הברית לא יכולה לסגור לבדה את כל החור שנפתח בגלל ההפרעה בהורמוז, גם אם היא הספקית הגדולה והגמישה ביותר שנותרת בשוק כרגע.

הצעד של ביסנט להפסיק את הפטורים מחדד שאלה כלכלית מרכזית: מה יקרה למחירי הנפט העולמיים? הסרת הנפט האיראני והרוסי משוקים שכבר לחוצים מצמצמת עוד את ההיצע. לצד הגדלת היצוא האמריקאי, מדובר בהתערבות כפולה בשוק, כשהחלק האחד מכווץ היצע מהיריבות והחלק השני מנפח את ההיצע האמריקאי. השאלה היא אם הגידול האמריקאי מהיר מספיק כדי לפצות על ההיצע שיאבד.

בטווח הקרוב, הצעד האמריקאי צפוי להעמיק את הלחץ הכלכלי על איראן ורוסיה. בינתיים, העולם ממשיך לקנות נפט וגז מארצות הברית כי אין לו הרבה ברירות אחרות. השאלה הגדולה שתוכרע בחודשים הבאים היא אם ארצות הברית תצליח להפוך את הביקוש הזה, שנולד מתוך כאוס, לשותפות אנרגטית יציבה לשנים הבאות.