נטע ברזילי, אחת האמניות המסקרנות והמצליחות במוזיקה הישראלית, משלימה היום את חשיפת הפרויקט השאפתני והאישי ביותר שלה עד כה: "סרנדה". מדובר ביצירה מוזיקלית-ויזואלית מקיפה בת שבעה פרקים, המציעה מבט חסר פילטרים על מערכות יחסים, התמודדות עם משברים נפשיים והכוח למצוא אוויר גם בתוך המצולות.
האלבום נולד מתוך סיפור אישי של אהבה ושברה, כאשר השם "סרנדה" נושא משמעות כפולה ומטלטלת. לצד המובן המוזיקלי הקלאסי של שיר המוקדש לאהוב, המונח מתייחס גם למחלקה הפסיכיאטרית בה אושפז בן זוגה של ברזילי בעקבות התקף. בניגוד ליצירות רבות העוסקות בטראומה מהזווית של הסובל ממנה, ברזילי בוחרת להפנות את הזרקור דווקא אל הצד השני – אל הפרטנר שנשאר לתמוך, לאהוב ולנסות להחזיק מעמד בתוך הכאוס הרגשי.
הפן הוויזואלי של הפרויקט מרשים לא פחות מהטקסטים החשופים. כל שבעת הקליפים המרכיבים את האלבום צולמו בלילה אחד אינטנסיבי בבריכה האולימפית של מכון וינגייט, בעומק של שלושה מטרים וחצי מתחת לפני המים. יחד עם הבמאי עומר טובי ונבחרת ישראל בשחייה אמנותית, תחת הדרכתה של המאמנת סבטלנה בלכר, יצרה ברזילי עולם דימויים תת-ימי המהווה מטפורה לתחושת ה"טביעה" הרגשית ולצורך ללמוד לנשום מחדש בתוך מציאות משתנה.
בין השירים החדשים שנחשפים היום ניתן למצוא את "אוקסיטוצין", "סיבובים", "שאריות" ו"מעלית", המצטרפים לרצועות שכבר שוחררו בעבר ומשלימים את הפאזל הסיפורי. כל שיר מייצג שלב אחר בתהליך – מהניסיון הנואש להיאחז בשגרה ועד להשלמה עם הלבדות ובניית מסלול חדש. ברזילי משתפת כי העבודה על האלבום החלה כניסיון הצלה משותף, והפכה למסע של גילוי עצמי בו למדה לשחרר את מה שאינו שלה.
"סרנדה" אינה רק אלבום פופ מופק היטב, אלא עדות נוקבת ומרגשת למציאות הישראלית המורכבת. דרך השירים, ברזילי מצליחה לגעת בנקודות הכואבות ביותר של הלב, תוך שהיא הופכת את השדים הפרטיים שלה ליצירת אמנות עוצמתית שמזכירה לכולנו כי גם במקומות העמוקים ביותר, תמיד יש סיכוי לעלות שוב אל פני השטח.
תגובות
רגע, שקט פה מדי
דעתך חשובה - תהיו הראשונים להגיב על הכתבה