הנשיא יצחק הרצוג החליט שלא להעניק חנינה לראש הממשלה בנימין נתניהו. כך מדווח הניו יורק טיימס, בפרסום שמטלטל את הדיון הציבורי סביב עתידו המשפטי של נתניהו ועשוי לשנות את כל המשוואה.
על פי הדיווח, הרצוג לא סגר את הדלת בפני נתניהו לגמרי, אבל בחר בכיוון שונה לחלוטין. במקום חנינה נשיאותית, הוא מתכוון לנסות לקדם הסדר טיעון בין נתניהו לתביעה. זהו הבדל עצום. חנינה מסיימת את ההליך, הסדר טיעון הוא עסקה שמחייבת את שני הצדדים.
המשמעות המעשית פשוטה: הרצוג לא רוצה להיות האיש שמחק בחתימה אחת תיקים שנבנו במשך שנים, חקירות, עדויות ועשרות ישיבות בית משפט. זה היה מחיר פוליטי ומוסרי שהוא כנראה לא מוכן לשלם.
הסדר טיעון, לעומת זאת, הוא כלי שמאפשר לנתניהו להגיע להסכמה עם התביעה, ובדרך כלל כולל הודאה בחלק מהאישומים תמורת ענישה מופחתת. אם אכן זה הכיוון שהרצוג רוצה לקדם, זה אומר שנתניהו יידרש להודות. לפחות בחלק ממה שמיוחס לו.
הפרסום בניו יורק טיימס אינו מקרי. העיתון האמריקאי מקבל לא פעם מידע מגורמים ישראליים בכירים שמעדיפים לא לדבר בפומבי. העובדה שהדיווח הזה יצא דרך וושינגטון ולא דרך ירושלים אומרת משהו על עד כמה הנושא רגיש בבית.
עד לפרסום זה, שאלת החנינה לנתניהו ריחפה כענן על כל הדיון המשפטי-פוליטי בישראל. תומכי נתניהו דחפו לחנינה, טענו שהתיקים פוליטיים, שבית המשפט משחק תפקיד שלא בוחרים לו, ושהנשיא חייב להתערב. המתנגדים אמרו שחנינה לראש ממשלה בכהונה תהיה תקדים שיהרוס את מערכת המשפט.
הרצוג ניסה לאורך כל הדרך לשמור על עמימות. הוא לא אמר כן, הוא לא אמר לא. עכשיו, לפי הניו יורק טיימס, הלא כבר קיים. לפחות לשלב הזה.
המהלך הצפוי כעת הוא שהרצוג ינסה לשמש גורם מגשר, לא גורם מחנן. אם הוא יצליח לקדם הסדר טיעון, זה ייגמר בבית המשפט ולא בחתימה נשיאותית. אם לא, השאלה תחזור לשולחן.
בצוות נתניהו ובמשרד הנשיאות לא הגיבו לפרסום עד שעת כתיבת שורות אלה.
השאלה האם נתניהו ייאות להסדר טיעון שכולל הודאה כלשהי נותרת פתוחה לחלוטין, וסביר שתעמוד במרכז הדיון הציבורי בימים הקרובים.
תגובות
רגע, שקט פה מדי
דעתך חשובה - תהיו הראשונים להגיב על הכתבה