ההסתדרות ועולם העסקים לנתניהו: תקן את מתווה הסיוע ממבצע שאגת הארי

יו"ר ההסתדרות ארנון בר-דוד ויו"ר נשיאות המגזר העסקי דובי אמיתי פנו היום (שני) לראש הממשלה בנימין נתניהו בדרישה דחופה: לתקן לאלתר את מתווה הסיוע למשק שגיבש האוצר בעקבות מבצע "שאגת הארי". לדבריהם, המתווה הקיים מצומצם מדי, אינו משקף את עומק הפגיעה ומשאיר מאות אלפי עובדים ועסקים ללא כל מענה.

הפנייה לנתניהו מגיעה יום אחרי שועדת הכספים של הכנסת הודיעה כי בכוונתה לבצע בעצמה תיקונים במתווה, לאחר שהאוצר לא נענה לדרישותיה לשפר את ההסדר. ועדת הכספים, בראשות ח"כ חנוך מיליביצקי, מגבה לדברי בר-דוד ואמיתי את עמדתם "באופן רוחבי", ושני הצדדים מפעילים כעת לחץ מתואם על הדרג הפוליטי.

הבעיה המרכזית שמעלים השניים נוגעת לתנאי הזכאות לדמי אבטלה: המתווה הנוכחי מחייב 10 ימי חל"ת רצופים כתנאי לקבלת הפיצוי. בפועל, עובדים שנעדרו מעבודתם רק בשבוע הראשון למבצע, שבו נאסרה לחלוטין ההגעה למקומות עבודה, לא עמדו בתנאי הזה. אותם עובדים שבו לעמדותיהם ב-5 במרץ, כפי שהונחו, ולמרות כך לא יהיו זכאים לפיצוי. "במקום לתמרץ את העובדים במשק לחזור לעבודה ברגע שהוראות פיקוד העורף אפשרו זאת, מתווה החל"ת יוצר מצב בו העובדים שחזרו לעבודה נותרו ללא פיצוי, בעוד עובדים שנעדרו תקופה ממושכת היו זכאים לפיצוי", כתבו השניים בפנייתם.

הנתונים שמצרפים בר-דוד ואמיתי לטיעון שלהם מבהירים מדוע זה לא ויכוח על עקרונות. עלות הפיצוי לעובדים שנעדרו רק בשבוע הראשון למבצע מוערכת בכ-300 מיליון שקלים. זה בדיוק 2.5% מעלויות המדינה הכוללות בגין פיצויים לעסקים, עובדים ונזקי טילים, ו-0.86% בלבד מכלל ההוצאות הישירות של הממשלה בגין מבצע שאגת הארי. הטיעון ישיר: הסכום שנחסך על ידי הדרת עובדים אלה מהפיצוי הוא זניח ביחס לעלות הכוללת, אך הפגיעה בעובדים בפועל היא ממשית.

בעיה נוספת שמצביעים עליה קשורה לעסקים גדולים. המתווה הממשלתי אינו חל על עסקים עם מחזור של למעלה מ-400 מיליון שקלים. נשמע כמו מגבלה הגיונית, אלא שהמספרים בשטח מצביעים על תמונה אחרת. עסקים אלה מהווים רק 2% מהעסקים בישראל, אך הם מעסיקים כ-60% מכוח העבודה במגזר הפרטי. כלומר, רוב גדול של שכירים פרטיים בישראל עובד בארגונים שפשוט לא נכנסים למתווה.

מעבר לכך, המתווה אינו מכסה עסקים שלא חוו ירידה של יותר מ-25% במחזור. גם אם עובדים שלהם נאלצו להיעדר, בין אם בגלל הנחיות פיקוד העורף ובין אם בגלל סגירת מוסדות החינוך והצורך לטפל בילדים, העסק לא יקבל פיצוי ולכן לא יוכל לכסות את שכרם. "עסקים רבים בחרו לתת לעובדיהם מקדמות על שכרם על מנת לסייע בידם לצלוח את תקופת חג הפסח, אך ככל שמתווה הפיצוי לא יספק פיצוי הולם, עובדים רבים עלולים לספוג בחודש הקרוב ניכויים בשכרם", הזהירו בר-דוד ואמיתי.

בר-דוד ואמיתי לא שכחו לציין גם את ההקשר הרחב יותר. "זה למעלה משנתיים שהן ההסתדרות וציבור העובדים שהיא מייצגת והן נשיאות המגזר העסקי נוהגים באחריות, נכנסים מתחת לאלונקה, תורמים ימי הבראה ומבינים את גודל השעה", כתבו. "יחד עם זאת, לא ייתכן כי בשעת חירום לאומית, בה עובדים ומעסיקים נהגו באחריות ובהתאם להנחיות, יספגו הפחתות בשכרם".

המכתב מבקש מנתניהו לפעול לאישור פיצוי לכלל העובדים שנעדרו מעבודתם בגין הנחיות פיקוד העורף, ולפתח מתווה מתוקן שיחזק לדבריהם "את החוסן הלאומי". המשמעות המעשית היא הרחבה של קריטריוני הזכאות, כיסוי עובדים בעסקים גדולים, ומענה להורים שנאלצו להישאר בבית עם ילדיהם. הכדור נמצא כעת אצל ראש הממשלה ואצל האוצר, כשועדת הכספים כבר אותתה שאם לא יזוזו, היא תפעל עצמאית.

מבחינה רחבה יותר, הלחץ המשותף של ההסתדרות ונשיאות המגזר העסקי אינו שגרתי. שתי הישויות הללו יושבות לרוב משני צדי מתרס של שולחן המשא ומתן. כשהן יוצאות בקול אחד, הממשלה נוטה להקשיב. השאלה היא כמה זמן נותר לאוצר לתקן את המתווה לפני שהכנסת תעשה זאת בעצמו, עם כל הסיכון שבחקיקה מהירה ולא מתואמת.