בתוך המציאות המורכבת של השנים האחרונות, נטע ברזילי בוחרת להשיל את התלבושות הגרנדיוזיות לטובת משהו חשוף ואינטימי הרבה יותר. השיר החדש שלה, "אוקסיטוצין", שיצא הבוקר (29.04.2026), הוא לא עוד המנון פופ קצבי המיועד לרחבות הריקודים, אלא יצירה שמתמקדת בהורמון הקרבה והאהבה, ובצורך הנואש שלנו בנחמה ובשקט פשוט.
השיר, שנכתב על ידי ברזילי יחד עם עיליי אשדות, יעל זלינגר ואמיתי אגרסט, עוסק במתח שבין המדים והכוננות המתמדת לבין הרצון לחזור לשגרה ולנשימה עמוקה. המילים מתארות ניסיון לבנות "אימפריית עדינות" לבנה על לבנה, מתוך הבנה שריפוי אמיתי דורש סבלנות וזמן. ההפקה של אשדות מעניקה לשיר מעטפת אלקטרונית רכה המדגישה את ההגשה הקולית של נטע, שהפעם נשמעת קרובה וחשופה מתמיד, כמעט לוחשת את הכאב והתקווה.
הווידאו קליפ המלווה את השיר, בבימויו של עומר טובי, לוקח את הצופה אל הבריכה הלאומית במכון וינגייט. שם, בין המים הכחולים לבין כוריאוגרפיה מהפנטת של שחייה אמנותית בביצועה של סבטלנה בלכר וצוות רקדניות, נטע מציגה דימויים ויזואליים חזקים של טוהרה ומאמץ משותף. שיתוף הפעולה המתמשך עם המעצב אלון ליבנה בא לידי ביטוי בתלבושות שמשלבות בין ספורטיביות לאוונגרד, ומחזקות את התמה המרכזית של השיר: החיפוש אחר איזון בתוך המים העמוקים של הנפש.
"אוקסיטוצין" מסמן שלב חדש ובוגר בקריירה של ברזילי. נדמה שהיא פחות עסוקה בלהרשים בפירוטכניקה קולית, ויותר מרוכזת בלהעביר מסר רגשי ישיר. הבחירה לעסוק במגע פיזי ככלי לריפוי מהדהדת בעוצמה, במיוחד בשורות כמו "משהו לא עובר במדדים, זה תקוע בין הלב אל המדים". זהו שיר שמבקש מאיתנו פשוט לנשום, להתחבק ולהאמין, עד שירגיש פה שוב טוב.
תגובות
רגע, שקט פה מדי
דעתך חשובה - תהיו הראשונים להגיב על הכתבה