ישראל בסכנת "קיר כלכלי": בכירת האוצר מזהירה מהתרסקות פיסקלית

תמר לוי-בונה, סגנית הממונה על התקציבים לנושאי מאקרו במשרד האוצר, השמיעה היום (רביעי) אזהרה חריגה בחומרתה בכנס השנתי של מכון אהרן למדיניות כלכלית באוניברסיטת רייכמן: ישראל נכנסה לתקופה של "כלכלת טראומה", איבדה את רצועת הביטחון הפיסקלית שלה, ועומדת בפני הכרעות תקציביות כואבות שישפיעו על כל אזרח. "כבר הורדנו את רמת החיים של אזרחי מדינת ישראל", אמרה במפורש.

לוי-בונה הציגה תמונת מצב שמשדרת היפוך מוחלט של מגמות שאפיינו את הכלכלה הישראלית בעשור האחרון. "בעבר הייתה לנו כלכלה שמורידה ריבית, מורידה חוב, מורידה מיסים ומרסנת את תקציב הביטחון", הסבירה. "כל מה שתיארתי התהפך לגמרי: ריבית עולה, חוב עולה, ביטחון עולה והוצאה נשחקת בגלל הוצאות הריבית. גם דירוג האשראי ידוע לכולם". מה שהפך את הדברים לחדים במיוחד הוא הקצב: מה שלקח עשור, נהפך בשלוש שנים בלבד.

המספרים שהיא הציגה מדברים בעד עצמם. "במשך 10 שנים עבדנו קשה והורדנו את התוואי חצי אחוז תוצר כל שנה", אמרה. "ב-3 שנים בלבד העלינו אותו בכמעט 2.5 אחוזים". ועוד נתון שמעמיד את ההיקף בפרספקטיבה: "מה שעשינו ב-10 שנים, גיוס חוב של 447 מיליארד שקל, עשינו סכום כמעט דומה תוך 3 שנים בלבד". החוב המיוחס למלחמה עומד לפי חישובי אגף התקציבים על 358 מיליארד שקל, ואילו נגיד בנק ישראל פרופ' אמיר ירון הציג יום קודם לכן נתון של 405 מיליארד שקל, כשהפער נובע מאופן הכללת עלות מס הרכוש.

ההשפעה על חיי היום-יום כבר כאן. נטל המס עלה אחוז וחצי תוצר כתוצאה מהמלחמה, וישראל צנחה בדירוגי רמת החיים הבינלאומיים. "כשמצרפים את יוקר המחיה אנחנו מתדרדרים ממקום 12 למקום 22 בדירוג העולמי מתוך מדינות OECD, ובשקלול המלחמה, מתדרדרים עוד" למקום 24, הוסיפה. עלות הריבית העודפת בשנים האחרונות עברה את 20 מיליארד שקל, שזה שווה ערך לתקציב המשולב של תשעה משרדי ממשלה, ותשלומי החוב הכוללים עברו את 60 מיליארד שקל.

האזהרה החריפה ביותר עסקה באובדן מה שלוי-בונה כינתה "רצועת הביטחון הפיסקלית". "ידענו בין-לילה לעבור מ-60% יחס חוב-תוצר ל-70%. זו הייתה רצועת הביטחון, והשתמשנו בה", אמרה. "עשינו את זה בלי להרגיש סיבובי מנוע, אבל אם אנחנו נשארים שם, מי יבטיח שבקפיצה הבאה, בין 70 ל-80, לא נפגוש קיר. לפגוש קיר בכלכלה שצריכה לעמוד בצרכי מלחמה - זה להפסיד בחזית". להמחשה, היא השוותה למשבר היווני: "יוון הייתה יכולה להיות במדיניות חסרת אחריות במשך עשור, אבל אז הגיע משבר הסאב-פריים, ובין-לילה היא לא הייתה מסוגלת להעמיד את החוב. כשזה קורה, זה קורה מהר". גם ליז טראס, ראש ממשלת בריטניה לשעבר, הוזכרה כדוגמה לאיבוד אמון השווקים בתוך ימים.

לב הדיון היה ה"טרילמה" שעמה תידרש ישראל להתמודד: ביטחון, חוב ורמת חיים. שלושת הצלעות שלה אי-אפשר לשמר במקביל. תקציב הביטחון הגיע השנה ל-143 מיליארד שקל, גידול של 130% לעומת התקופה שלפני המלחמה, וישראל מוציאה כעת 8.8% מהתוצר על ביטחון, בעוד שהדיון הבינלאומי עדיין נסוב סביב יעד של 5%. "מערכת הביטחון הולכת להציב צרכים אדירים בתקציב 2027", אמרה. "אם תחשיב רציני היה מגיע למשהו שמתקרב לדרישות מערכת הביטחון, זה אומר שצריך להעלות מיסים. האלטרנטיבה היחידה היא לוותר על החוב ולתת לו להתפזר".

את המושג "כלכלת טראומה" לוי-בונה הסבירה כמצב שבו סדרי העדיפויות הכלכליים נקבעים לפי האירוע הביטחוני האחרון ולא לפי תכנון ארוך-טווח. "כבר היינו בכלכלה כזאת אחרי מלחמת יום כיפור, והיו לזה השלכות משמעותיות", ציינה. "שלוש שנים הכלכלה התגייסה למערכת הביטחון, הגיע הזמן שהיא תחשוב על עצמה כמערכת לאומית". בהקשר זה היא גם השמיעה ביקורת עקיפה כלפי צבא: "עם כל יכולת הדיוק לפגוע בחלון שנמצא מאות קילומטר מכאן, אולי מערכת הביטחון צריכה ללמוד איך להשביע את צרכיה באופן שלא פוגע ברמת חיים".

לוי-בונה דחתה בתוקף את התפיסה שצמיחה כלכלית לאחר המלחמה תפתור את הבעיה מעצמה. "הימור הוא לא תוכנית עבודה", אמרה, וציטטה מהמסורת היהודית: "'לא יגעתי ומצאתי - אל תאמין'. אנחנו אחרי 10 רבעונים בפער תוצר שלא סגרנו אותו". הפתרון האמיתי, לדבריה, דורש צעדים מבניים: שילוב נשים ערביות וגברים חרדים בשוק העבודה, הסרת חסמים, שיפור הפריון, טיפול בריכוזיות ובאפקטיביות הממשלתית. "זה לא יקרה מחר בבוקר בלי שינוי עומק".

בכנס נשא דברים גם פרופ' יואל מוקיר, זוכה פרס נובל לכלכלה לשנת 2025, שהציג זווית השלמה. מוקיר שיבח את הבסיס של הכלכלה הישראלית ואת ההיסטוריה של ההון האנושי היהודי, אך הזהיר מפני שני סיכונים: מגמות פופוליסטיות שמתנפלות על אליטות אינטלקטואליות, "כמו שקורה בארה"ב, בהונגריה ובטורקיה", ומבנה תעסוקה דואלי. "כמו שפעם מישהו אמר, שישראל תהיה חמישים אחוז סיליקון ואלי וחמישים אחוז בגדד ושום דבר בין לבין", ציטט. הוא הוסיף כי "חרדים והסקטור הערבי אינם חלק מכוח העבודה בפרופורציה לגודלם, וחלק גדול מהתל"ג מוקדש להוצאות ביטחון", ואזהרתו לגבי פגיעות ההייטק - שמהווה כ-20% מהתוצר - ל"מה שקורה בשוקי ההון בעולם" השלימה תמונה שאינה נוחה.

מה שעולה מהכנס הוא שהממשלה הבאה, מי שתהיה, לא תוכל לחמוק מהכרעות שישפיעו ישירות על הכיס של כל ישראלי: העלאת מסים נוספת, קיצוץ בתקציב ביטחון שצבא ממלחמה לא יקבל בברכה, או הנחת פצצת חוב לדורות הבאים. לוי-בונה לא הציגה פתרון, היא הציגה אילוץ. וכשבכירת אגף התקציבים אומרת בפומבי שאיבדנו את רצועת הביטחון, זה הזמן לקחת את זה ברצינות.