תקרית חריגה ומביכה התרחשה אמש (חמישי) בקונגרס פיפ"א בוונקובר, קנדה. ג'יבריל רג'וב, יו"ר ההתאחדות הפלסטינית לכדורגל, סירב ללחוץ את ידו של ממלא מקום יו"ר ההתאחדות הישראלית, באסם סולימאן, גם לאחר שנשיא פיפ"א עצמו, ג'אני אינפנטינו, פנה אליו באופן אישי וביקש שיעשה זאת כמחווה של פיוס.
אינפנטינו, שניסה לרכך את האווירה באולם ואמר "בואו נעבוד ביחד וניתן תקווה לילדים של העולם", קיבל תשובה שלילית. רג'וב לא רק שסירב ללחוץ יד - הוא גם סירב להצטלם עם סולימאן. הסצנה, שהתרחשה מול מאות נציגי פיפ"א מכל העולם, הפכה מיד לאחת התמונות הבולטות של הקונגרס.
רג'וב לא הסתפק בסירוב הסמלי. בנאום שנשא באולם, הוא הודיע כי בכוונתו לעתור ל-CAS, בית הדין הבינלאומי לענייני ספורט, נגד החלטת פיפ"א לא לדון עוד בטענות על פעילות קבוצות ישראליות בשטחים שלטענתו שייכים לרשות הפלסטינית. זה לא ניסיון ראשון של רג'וב לפגוע בישראל בזירה הספורטיבית. בעבר איים על נבחרת ארגנטינה וליאו מסי כדי למנוע משחק ידידות בישראל, וכמעט בכל קונגרס פיפ"א מחדש הוא מעלה דרישה להשעיית ישראל מכל פעילות ספורטיבית.
ההקשר האישי של רג'וב אינו נעדר כאן. רג'וב, שהיה כלוא בבית סוהר ישראלי בשל שותפות בפעילות טרור ושוחרר בעסקת ג'יבריל ב-1985, משמש כיום כיו"ר ההתאחדות הפלסטינית. הסירוב ללחוץ את ידו של ערבי ישראלי שבא בשם ההתאחדות הישראלית מגלה בדיוק מה עומד מאחורי ה"עניין הספורטיבי" שרג'וב מתיימר לייצג.
מיד אחרי נאומו של רג'וב, עלה לדוכן באסם סולימאן, יליד נצרת, שנשא דברים בעברית ובערבית. "שמי באסם סולימאן, יליד נצרת, עיר הבשורה, ממלא מקום נשיא התאחדות הכדורגל של ישראל", פתח. "אחי וחברי, שינו זוארץ מינה אותי, ערבי ישראלי גאה, לראשונה אי פעם לתפקיד הכה נכבד, מתוך אמונה מלאה בשותפות, בשוויון וביכולת שלנו באמצעות המשחק לקדם דו-קיום בחברה הישראלית". יחד עם סולימאן ייצגו את ישראל בקונגרס גם המנכ"ל יריב טפר וראש החטיבה המקצועית רונן הרשקו.
סולימאן התייחס ישירות לניסיונות לפגוע בישראל בזירה הבינלאומית, בלי לתקוף: "הבמה הזאת מנוצלת לצערי יותר מדי פעמים לניגוח פוליטי במדינתי, בהתאחדות אותה אני מייצג ובחברה הישראלית שאני גאה להיות חלק ממנה. בבחירה בין לחבוט בחזרה, להאשים - אני בוחר לעסוק בחיובי. בניצחון המשחק". זו בחירה מחושבת. בעוד רג'וב עולה לדוכן כדי לאיים ולהכריז על עתירות, סולימאן בחר לספר סיפור אחר לגמרי.
בנאומו הציג סולימאן נתונים שהפתיעו רבים באולם: 33% מהקבוצות בכדורגל הישראלי הן ערביות, בעוד שיעור הערבים בחברה הישראלית עומד על 20%. הוא סיפר על שופטים ודייני משמעת מהחברה הערבית, על קפטן צ'רקסי בנבחרת הבוגרת, ועל שחקן כדורגל ערבי-מוסלמי, בירם כיאל, שכיכב בפרמייר-ליג ובנבחרת הבוגרת ומשמש כיום סגן המנהל הטכני של הנבחרות הצעירות. הוא הזכיר גם את ענאן חלאיילי, שהוביל נבחרת ישראלית לזכייה במדליית ארד במונדיאליטו 2023 בארגנטינה.
את שיא נאומו הקדיש סולימאן לפרויקט הדגל החדש של ההתאחדות, "ISRAEL UNITED", שמטרתו לחזק שותפות יהודית-ערבית דרך הכדורגל. "אנחנו מאמינים כי הכדורגל הוא גשר נפלא לחיבור בין יהודים לערבים", אמר. "הכדורגל יכול וצריך להיות אחד הגשרים המשמעותיים ביותר לעתיד המשותף שלנו ושל שכנינו הפלסטינים". ולסיום: "בכדורגל אין כניסה רק לפוליטיקה ולחרמות. על המגרש הזה כולם צריכים לשחק. ועדיף ביחד".
סולימאן סיים בפנייה ישירה לאולם: "אני מבקש מכל מי שיושב כאן היום לעשות כל שביכולתו כדי שהיד המושטת לשותפות מצד ההתאחדות הישראלית תמצא יד שתהיה מספיק אמיצה לצעוד איתה יחד לעבר ניצחון משותף". המשמעות הפרקטית ברורה: הישראלים הושיטו יד - רג'וב סירב לקחת אותה, פעמיים, מול כל העולם.
כעת עיניים נשואות ל-CAS: העתירה שרג'וב הכריז עליה תבחן את החלטת פיפ"א שלא לדון בטענות הפלסטיניות על קבוצות ישראליות מעבר לקו הירוק. מדובר בהמשך ישיר של מסע שנמשך שנים - ורג'וב הבהיר שאין לו כוונה לעצור.
רג'וב עזב את הקונגרס כשידו בכיסו - סולימאן עזב עם הדים של מחיאות כפיים.
תגובות
רגע, שקט פה מדי
דעתך חשובה - תהיו הראשונים להגיב על הכתבה