ליברמן קובע: נתניהו מסרב לקווי היסוד שלי, אין לו מקום בממשלה הבאה

אביגדור ליברמן מתוח כחוט. הוא כבר החליט מה הממשלה הבאה תיראה, ולמי אין בה מקום. בנימין נתניהו, כך הודיעה ישראל ביתנו, מסרב לקבל את קווי היסוד שהגדיר ליברמן לכל קואליציה עתידית. המסקנה שהסיקו בתנועה היא חדה: אין לנתניהו מקום בממשלה הבאה.

ליברמן הניח על השולחן רשימה של תנאים שאין עליהם ויתור. הבולט שבהם הוא גיוס לכולם, כלומר חרדים כמו חילוניים. זו לא עמדה חדשה, אבל הניסוח הפעם חד יותר: לא דיון, לא ועדה, לא דחייה. גיוס. נקודה. מי שלא מסכים, לא נכנס לממשלה.

לצד הגיוס, דורש ליברמן הקמת ועדת חקירה ממלכתית לטבח ה-7 באוקטובר. לא ועדה פנים-ממשלתית, לא בדיקה ביטחונית שקטה. ועדה ממלכתית רשמית, עם סמכויות חקירה מלאות. זהו הקו שממשלת נתניהו הנוכחית נמנעת ממנו בכל כוחה, כי ועדה כזו עלולה להחזיר את האש אל הדרג המדיני.

שני התנאים הנוספים שהציב ליברמן נוגעים למבנה השלטון עצמו: כינון חוקה לישראל, והגבלת כהונת ראש הממשלה לשתי קדנציות בלבד. שניהם מכוונים ישירות לנתניהו, אפילו אם לא נכתב שמו. ראש ממשלה שכיהן בפסקי זמן שונים עשרות שנים, ומי שמנהל כעת גם מאבק משפטי וגם מאבק פוליטי להישרדות, לא יתחייב לשים גבול זמן על עצמו.

מה שמייחד את ההכרזה הפעם הוא לא התוכן אלא הניסוח. ישראל ביתנו לא אמרה "נשקול", לא אמרה "נדרוש". אמרה שנתניהו כבר מסרב. לא שידיעה עתידית תגיע, אלא שהתשובה כבר ניתנה ושהמשמעות ברורה. זה שינוי טון מהותי.

בפוליטיקה הישראלית, הכרזות מסוג זה נשמעות לפני בחירות. ליברמן מצייר את הקו בין מחנות: מי שתומך בגיוס חרדים, בחקירה אמיתית של ה-7 באוקטובר ובריסון הכוח הביצועי, ומי שמסרב לכל אלה. הוא מניח שהציבור יודע לאיזה מחנה שייך נתניהו.

בצד של נתניהו לא נשמעה עד כה תגובה ישירה לאמירות הללו. אבל ההיסטוריה של שתי הדמויות הללו ארוכה ומרה. ליברמן היה שותף, אחר כך מי שהפיל ממשלה, ואחר כך הפך לאחד מיריביו החריפים של נתניהו. הוא יודע היטב כיצד נתניהו מנהל משא ומתן, ואם הוא אומר שהתשובה כבר "לא", הוא בדרך כלל מתכוון לזה.

בשנים האחרונות, ליברמן ניסה להציב את עצמו כחלופה לגוש נתניהו מבלי להיות חלק מהשמאל. הוא ישב באופוזיציה, תקף את הממשלה על שחיקת הגיוס ועל העברת כספים לישיבות, ובנה מצע שמזהה אותו בראש ובראשונה עם מאבק מול הציבור החרדי. קווי היסוד שהציב עכשיו הם המשך ישיר של אותו מצע, לא חידוש מפתיע.

מה שיקבע עד כמה רציני ה"לא" הזה, הוא התוצאה בקלפיות. אם ישראל ביתנו תיכנס לכנסת הבאה עם מספר מנדטים שיוצר תלות אמיתית, ליברמן יוכל לעמוד מאחורי הדרישות הללו. אם לא, ההיסטוריה מלמדת שבפוליטיקה הישראלית קווי יסוד לפעמים מתגמשים.