ישראל שוקלת תקיפה באיראן: "הזדמנות להשלים את מה שלא נעשה"

בכירים במערכת הביטחון הישראלית דוחפים לתקוף את איראן בקרוב, תוך ניצול ההזדמנות שנפתחה על רקע המתיחות הגוברת במפרץ הפרסי. על פי הדיווחים, הטענה המרכזית של אותם בכירים היא שבמערכה הקודמת לא הותקפו מטרות שישראל רצתה לפגוע בהן, ובראשן מתקני האנרגיה והנפט האיראניים. כעת, לדבריהם, נפתחת הזדמנות להשלים את הפעולה.

אחד הבכירים הסביר את ההיגיון: "יש פוטנציאל שזה יביא את האיראנים להתגמש, אבל לא ניתן להבטיח זאת". ואז הוסיף: "אם נחדש את המלחמה נגדם, זה יחליש אותם עוד יותר וידחק אותם לפינה, אבל לא בהכרח יגרום להם להיכנע ולהסכים לכל הדרישות במשא ומתן".

הדחיפה הפנימית לתקיפה מגיעה בדיוק בזמן שבו נשיא ארה"ב דונלד טראמפ נראה מעוניין בהסכם הפסקת אש מהיר. פה בדיוק נמצא הלחץ הזמן האמיתי: אם ייחתם הסכם לפני שישראל תפעל, חלון ההזדמנות ייסגר. לכן הדיון הפנימי הוא לא רק "האם לתקוף" אלא "מתי בדיוק".

במקביל, במערכת הביטחון מתגבשת עמדה שלפיה בשלב הנוכחי יש לאפשר לארה"ב להוביל את המהלכים באזור המפרץ. ישראל, על פי הגישה הזו, לא אמורה להתערב כרגע, אלא רק אם איראן תירה לעבר ישראל ישירות. בפועל, זו הבחנה חדה: ישראל צופה אך מוכנה.

הכותב אבי אשכנזי מנתח שלושה תרחישים אפשריים שעומדים כעת על השולחן. הראשון: כניסה למשא ומתן שבו איראן תוותר על הגרעין ותפתח את מצר הורמוז, שהוא לפי ההערכות הישראליות תרחיש פחות ריאלי. השני: מתקפה אמריקאית עוצמתית על מרכזי הכובד של איראן, כזו שתוציא את המדינה משיווי משקל, כאשר תחנות הכוח הן אופציה אך לא היעד היחיד. השלישי, והמטריד ביותר מבחינת ישראל: שהנשיא האמריקאי "ימצמץ ראשון" ויתקפל ללא הישגים. זהו, בלשונו, "תמונת הבלהות" של ישראל.

בצה"ל מעריכים שסבב נוסף מול איראן הוא בלתי נמנע. הרמטכ"ל ציין בנאומו כי הצבא "עוקב בדריכות אחר האירועים במפרץ הפרסי ומוכן להגיב בעוצמה". הוא גם הדגיש את שיתוף הפעולה חסר התקדים עם חיל האוויר האמריקאי, ואמר שהאויבים "הותרו פעורי פה" ו"הופשטו ממרבית יכולותיהם".

אך המבנה האסטרטגי מורכב יותר ממה שנראה. איראן, כפי שמציינים בישראל, אינה משחקת באש רק במצר הורמוז או בים הערבי. היא פועלת גם בלבנון ובעזה. מפקד גדוד 9 של חטיבה 401 תיאר זאת בפשטות: "אנחנו בהפסקת אש אבל באופן יומיומי תחת אש. אנחנו דואגים שהאויב יהיה תחת אש יותר מאיתנו", כשכוחותיו פועלים 14 קילומטר בתוך שטח לבנון, באזור ראס ביידה. בצה"ל מבינים שגם הזירה הלבנונית חייבת לקבל מענה אחר, וכי מפקדי חיזבאללה שיושבים בצור, צידון וביירות בתחושת מוגנות מלאה, לא יכולים להמשיך כך לאורך זמן.

בינתיים, בעורף הישראלי, המתיחות מסביב למפרץ הורמוז מתחילה לייצר חרדה ציבורית. שאלות על הכנת ממ"דים חזרו לסבב ברשתות. סא"ל במיל. ד"ר בני ברוש, לשעבר המהנדס הראשי של פיקוד העורף, ביקש להרגיע: "לא הייתי קורא להתחיל להכין את הממ"ד, וגם פיקוד העורף לא הוציא הודעה כזו". לדבריו, "כמו בסבבים הקודמים, אם יחל אחד נוסף, נקבל זמן התרעה מספיק כדי להתכונן". אולם הוסיף סייג: מי שהכנת הממ"ד אורכת לו יותר משעות בודדות, למשל אדם שזקוק לעזרת בני משפחה להזזת רהיטים, כדאי שיתחיל להתכונן כבר עכשיו.

נתוני מבצע "שאגת הארי" ממחישים את גודל האיום האפשרי: 540 טילים נורו אל עבר ישראל, הופעלו למעלה מ-96 אלף אזעקות, והמבצע גבה 44 הרוגים. מתוך כלל המתקפות, רק 13 טילים רשמו פגיעה ישירה, נתון שמעיד על כושר ההגנה אבל גם על העוצמה הראשונית של המתקפה.

השאלה האמיתית שתוכרע בימים הקרובים היא האם ישראל תפעל לפני שייסגר הסכם, ואם ארה"ב תהיה מוכנה לתמוך בכך או להעלים עין, ואם לא, עד כמה תוכל ישראל לפעול לבד באחת מהזירות כדי להפוך את ההישגים הצבאיים של המערכה לאיום קיומי שיוסר מעל ישראל לשנים ארוכות.