אביגדור ליברמן חשף פרטים על פגישה שקיים עם מנסור עבאס, וסיפר ששמע ממנו דבר שלא שמע מאף מנהיג ערבי לפניו. "הוא הראשון שאמר שמדינת ישראל תישאר מדינה יהודית", אמר ליברמן. אבל אל תתבלבלו - זה לא הופך אותם לשותפים.
ליברמן הסביר את הסתייגותו בצורה ישירה: "הוא רוצה להיות ש"ס של הערבים, ומספיק לי ש"ס של היהודים". לאמירה הזו יש משמעות פוליטית ברורה: ליברמן לא מתנגד לעבאס בגלל עמדותיו הביטחוניות או ההכרה בישראל, אלא בגלל המודל הפוליטי שהוא מייצג. עבאס, לפי הקריאה של ליברמן, בונה פרויקט זהותי-דתי נפרד בתוך המדינה.
ליברמן הגדיר את הבעיה המרכזית במילה אחת: בדלנות. "לא מקובל עליי הכיוון של הבדלנות", אמר. הכוונה היא לתפיסה שלפיה האזרחים הערבים בישראל צריכים להתארגן כציבור נפרד עם מוסדות נפרדים, במקום להשתלב כאזרחים שווים במדינה.
ההשוואה לש"ס אינה מקרית. ש"ס בנתה לאורך עשורים אימפריה של מוסדות חינוך, רווחה ושירותי דת שמשרתים בעיקר את ציבור המצביעים שלה, ויצרה מעין מדינה-בתוך-מדינה. ליברמן, שנלחם שנים נגד המודל הזה בגרסתו החרדית, מזהה את אותה דינמיקה בדיוק בפרויקט שעבאס מקדם.
ההכרה שיחס ליברמן לעבאס אינה פרט שולי. אף מנהיג ערבי ישראלי לא אמר דברים כאלה בפומבי, לפחות לא בצורה כה מפורשת. זה מסביר מדוע עבאס הצליח לשבת בקואליציה בממשלת בנט-לפיד, ומדוע ימין המדינה מתחבט בשאלה כיצד להתייחס אליו. הוא לא אויב קלאסי, אבל גם לא שותף לכל דבר.
ליברמן מנסח כאן עמדה שמבדילה בין שני דברים שלעיתים מבלבלים ביניהם: הכרה בישראל כמדינה יהודית אינה בהכרח שוות ערך לשילוב מלא במדינה. אפשר להכיר בה ועדיין לבנות בתוכה מבנה קהילתי שמרחיק את הציבור הערבי מהרייב המשותף.
השאלה שנותרת פתוחה היא מה יעשה ליברמן עם הדגש הזה בפועל. בבחירות הבאות, אם יצוץ שוב השאלה מי ישב עם מי בקואליציה, הדברים האלה עשויים לקבל משמעות מיידית.
ליברמן מצייר קו: מנסור עבאס עשה מה שאף ערבי לא עשה לפניו, אבל זה לא מספיק כדי לסגור עסקה.
תגובות
רגע, שקט פה מדי
דעתך חשובה - תהיו הראשונים להגיב על הכתבה