ארה"ב ואיראן נמצאות בנקודה הקרובה ביותר להסכם גרעין מאז פרוץ המלחמה. כך עולה ממקורות מרובים, בעוד שתי המדינות מסיימות ניסוח טיוטת הסכם מסגרת שאמורה לעצב את עתיד התוכנית הגרעינית האיראנית לשנים רבות קדימה. ארצות הברית מצפה לקבל את תגובת איראן על נקודות המפתח תוך 48 השעות הקרובות.
לב ההסכם הוא הקפאת העשרת האורניום האיראני. שלושה מקורות נפרדים אמרו שמדובר בהקפאה של לפחות 12 שנים, ומקור נוסף העריך שהתוצאה הסופית תהיה 15 שנים. המספר המדויק עדיין תלוי ועומד במו"מ, וזהו אחד מנקודות החיכוך האחרונות שמונעות חתימה.
ארה"ב לא מסתפקת בהקפאה בלבד. לפי הדיווחים, הצד האמריקאי דורש להכניס להסכם מנגנון ענישה אוטומטי: כל הפרה איראנית בנושא העשרת האורניום תגרור הארכה אוטומטית של תקופת ההקפאה. מדובר בסעיף שנועד לייתר את הצורך בהחלטות פוליטיות חדשות בכל פעם שטהראן תנסה לבחון את גבולות ההסכם. כלומר, ככל שאיראן תפר יותר, כך תתארך ההקפאה.
פרט מהותי נוסף: שני מקורות טוענים שאיראן תסכים להוציא את מלאי האורניום המועשר ברמה גבוהה שבידיה אל מחוץ לשטחה. אם יאושר, מדובר בויתור משמעותי של טהראן שמסיר מיד את האיום המיידי ביותר. אורניום מועשר ברמה גבוהה הוא החומר הקרוב ביותר לחומר הגלם לפצצה, ונוכחותו על אדמת איראן הייתה נקודת לחץ מרכזית בשנים האחרונות.
בתמורה, ארצות הברית תתחייב במזכר ההבנות להסרה הדרגתית של הסנקציות ולשחרור עשרות מיליארדי דולרים שהוקפאו לאורך השנים. הכסף הזה הוא נשמת אפה של הכלכלה האיראנית שסובלת משנים של לחץ פיננסי. לפי הדיווחים, ההסרה לא תהיה מיידית אלא תתפרס לאורך תקופת המשא ומתן המפורט שיבוא אחרי הסכם המסגרת.
גם המצור הימי שהטילו ארה"ב ואיראן זו על זו צפוי להיות מוסר, אך גם זאת באופן הדרגתי ובמקביל להתקדמות המו"מ. זהו צעד שמטרתו לאפשר לשני הצדדים "לנשום" מבחינה כלכלית עוד לפני שסוגיות הליבה נסגרות סופית.
מאחורי המו"מ עומד צוות של דונלד טראמפ בהובלת סטיב וויטקוף וג'ארד קושנר. טראמפ שב הביתה עם הנוסחה שאפיינה את ה"עסקאות" הגדולות שלו: לחץ כלכלי מקסימלי עד לנקודת שבירה, ואז עסקה שמוצגת כניצחון לשני הצדדים. השאלה היא אם הפעם האיראנים מוכנים לשחק לפי הכללים האלה.
מה שמפתיע בדיווחים הוא הקצב. 48 שעות זו לא שפת הדיפלומטיה הרגילה שמודדת עצמה בשבועות ובחודשים. זה אומר שאם לא תגיע תגובה איראנית חיובית, הלחץ האמריקאי יחזור במהירות, ויחזור בחוזקה. הציפייה לתגובה כה מהירה מרמזת שהאמריקאים מאמינים שטהראן כבר קיבלה החלטה פנימית ורק מסיימת לנסח את הפרטים.
אם ההסכם ייחתם לפי המתווה המתואר, תמונת המזרח התיכון שאחריו תהיה שונה בתכלית: איראן עם פחות אורניום, עם יותר כסף, ועם מסגרת בינלאומית שמייצרת לה לגיטימיות שלא הייתה לה שנים. בירושלים עוקבים מקרוב, ובחרדה גוברת.
עיניים כעת נשואות לטהראן, שתגובתה בימים הקרובים תקבע אם העולם עומד בפני הסכם גרעין חדש עם איראן, או שהמו"מ חוזר לנקודת האפס.
תגובות
רגע, שקט פה מדי
דעתך חשובה - תהיו הראשונים להגיב על הכתבה