שלוש שנים אחרי טבח שמחת תורה ופרוץ מלחמת חרבות ברזל, השיק אתר N12 עמוד הנצחה וזיכרון ייעודי לחללי ולנרצחי המתקפה והמלחמה. העמוד מרכז קיר זיכרונות ובו סיפורים אישיים, תמונות וקטעי זיכרון שכתבו בני משפחה וחברים על יקיריהם שנפלו.
בין הסיפורים שפורסמו בקיר, מככבים זיכרונות אישיים וקטני ממדים שמציירים תמונה שלמה של חיים שנקטעו. אח כותב על אחותו שאהבה לכתוב ברכות ימי הולדת ולדאוג לכל מי שסביבה. חברה כותבת על חברתה הטובה ביותר ושואלת איך אפשר לשרוד בלעדיה. אחות מתארת את אחיה הקטן ככישרון מהלך, וטוענת שמעולם לא נפרדה ממנו באמת.
בין הזכרונות שעלו לקיר מופיע גם תיאור של לוחם שנפל בעזה, שעלה ארצה מארגנטינה כחייל בודד והתנדב ליחידת הצנחנים. משפחתו ציינה כי קיבל את הכומתה בתוך רצועת עזה בתחילת הלחימה ונהרג כעבור חודשים בשכונת ג'בליה. סיפור נוסף מתאר חייל שבתוך הקרבות, תחת כדורים שורקים מעל הראש, מצא רגע לחבק ולחזק את מי שלצדו, רגע שצולם ונותר כזיכרון נצחי עבור המשפחה.
לצד קיר הזכרונות, פורסמה רשימה אישית של יונתן, אחיו של אלון שמריז ז"ל שנרצח בכפר עזה בשבעה באוקטובר. יונתן, שהוא ממייסדי תנועת "קומו" ומהעומדים מאחורי טקס הזיכרון הלאומי למשפחות השבעה באוקטובר, כתב כי שלוש שנים אחרי הוא עדיין חוזר להודעה האחרונה שקיבל מאחיו: "אוהב אותך. אתה חזק". לדבריו, הוא קורא אותה שוב ושוב ומחפש כוח, "לפעמים מוצא. לפעמים רק מתגעגע".
יונתן תיאר כיצד נראו חייו לפני שלוש שנים, כאשר אלון היה אח שאפשר להתקשר אליו, לחבק אותו ואפילו לריב איתו על דברים של מה בכך. הוא כתב כי כפר עזה היה פשוט הבית, "מילה שעוד לא הכילה געגוע ופחד", וכי היו תוכניות ודאגות רגילות ואמונה פשוטה שהחיים ימשיכו כרגיל.
לדברי יונתן, מדי שנה משתנה אופי הכאב. "בשנה הראשונה עוד ניסיתי להבין איך נושמים בתוך האסון. בשנה השנייה התחלתי להבין את גודל החלל שנשאר. השנה אני מרגיש גם את הפחד מהמרחק: שהחיים ימשיכו, שהכותרות יתחלפו, שהשמות יהפכו למספרים," כתב.
יונתן הדגיש כי יום הזיכרון של השבעה באוקטובר שייך לכלל הציבור הישראלי, וכי האחריות לשמר אותו מוטלת על כל אזרח ואזרחית. "לזכור את מי שנרצחו, את מי שנחטפו, את מי שיצאו להציל אחרים, ואת המשפחות שנושאות מאז חיים שלמים שנשברו," כתב. הוא הוסיף כי העבודה על טקס הזיכרון הלאומי מעמתת אותו מחדש עם הכאב בכל פעם מחדש, אך גם נותנת מקום לאהבה שנותרה אחרי האובדן.
במסגרת דבריו קרא יונתן להקמת ועדת חקירה ממלכתית, וכינה אותה חובה כלפי מי שנפלו וכלפי הדור הבא. "אנחנו צריכים לדעת איך זה קרה, מי נשא באחריות, ומה צריך להשתנות כדי שנוכל לבנות כאן עתיד בטוח יותר," כתב. לדבריו, זיכרון השבעה באוקטובר מחייב את החברה הישראלית לא רק להיזכר אלא גם לדרוש תשובות ולדאוג להמשך החיים.
בסיום דבריו כתב יונתן כי הוא מקווה שבטקס הזיכרון השנה יגיעו אנשים מכל קצוות הקשת הפוליטית והדתית בישראל, שיעמדו יחד מול אותו שבר משותף. "אני רוצה שכל משפחה תרגיש שיש מי שרואה אותה," כתב, והוסיף כי מתוך הכאב הגדול אפשר ויש לבנות מדינה טובה יותר, ששומרת על אזרחיה ולוקחת אחריות.
עמוד הזיכרון החדש ימשיך להתעדכן בסיפורים נוספים על חללי ונרצחי השבעה באוקטובר ומלחמת חרבות ברזל, וקוראים מוזמנים להוסיף לקיר את הזיכרונות האישיים שלהם על מי שאיבדו.
תגובות
רגע, שקט פה מדי
דעתך חשובה - תהיו הראשונים להגיב על הכתבה