דונלד טראמפ הצהיר כי המשא ומתן עם איראן מתקדם היטב, אך לצד האופטימיות שיגר גם אזהרה חדה: אם לא ייחתם הסכם, איראן "תחווה הרבה כאב". ההצהרות נמסרו בשעות האחרונות ומשקפות את הגישה הכפולה של ממשלו – פתח לדיאלוג מחד, ולחץ מאיים מאידך.
טראמפ לא הסתיר את הערכתו ביחס לאיזון הכוחות בשולחן המשא ומתן. "הם ירצו לחתום על זה הרבה יותר ממה שאני ארצה לחתום על זה", אמר, ובכך הציב את ארצות הברית בעמדה של הצד החזק יותר – זה שיכול להרשות לעצמו לחכות.
ההצהרה על "כאב" אינה ריקה מתוכן. מאז חזר טראמפ לבית הלבן, הוא החזיר את מדיניות "הלחץ המרבי" נגד טהראן – הגברת הסנקציות הכלכליות, לחץ על קונים של נפט איראני, ואיומים צבאיים שלא נשמטים מהשיח. על הרקע הזה, האמירה על "כאב רב" מובנת כאיום ממשי ולא רק כלאו.
עם זאת, טראמפ בחר להדגיש דווקא את הצד החיובי של התמונה. "אנחנו במשא ומתן עם איראן", אמר, "ודברים הולכים טוב". ניסוח כזה מפה ציבורית שלא תמיד היתה ברורה לגבי עצם קיום הערוצים הדיפלומטיים בין שתי המדינות, שאין ביניהן יחסים רשמיים.
השיחות בין ארצות הברית לאיראן מתנהלות בערוצים עקיפים, לרוב באמצעות מתווכים. הסוגיה המרכזית על הפרק היא תוכנית הגרעין האיראנית, שהתקדמה משמעותית מאז נסיגת טראמפ עצמו מהסכם הגרעין של 2015 בתקופת כהונתו הראשונה. מאז, העשירה איראן כמויות גדולות של אורניום לרמות קרובות לאלו הנדרשות לנשק גרעיני.
הדגש שטראמפ שם על כך שאיראן "תרצה לחתום יותר ממנו" נועד ככל הנראה להעביר מסר פנימי לציבור האמריקני לא פחות מאשר לטהראן: שאין כאן נחיתות אמריקנית, ושכל הסכם שייחתם ייחתם מתוך עוצמה ולא מתוך נסיגה.
בטהראן לא התפרסמה עד כה תגובה רשמית להצהרות הספציפיות אלו. בעבר נהגו גורמים איראניים להכחיש כל מגע ישיר עם ממשל טראמפ, תוך הצגת השיחות ככאלו שמתנהלות אך ורק בערוצים עקיפים ובתנאים שמציבה איראן בעצמה.
ברקע עומדים לחצים כבדים על שתי המדינות: ארצות הברית מעוניינת למנוע איראן גרעינית, בעוד שטהראן סובלת ממשבר כלכלי עמוק שהסנקציות מחמירות אותו מיום ליום. שאלת העיתוי – מי ייכנע ללחץ קודם – היא שעומדת בלב המשחק הדיפלומטי.
השבועות הקרובים יבהירו אם ההצהרות האופטימיות של טראמפ משקפות התקדמות ממשית במשא ומתן, או שמדובר בעיקר בלחץ פסיכולוגי על טהראן לקדם את הדיונים.
תגובות
רגע, שקט פה מדי
דעתך חשובה - תהיו הראשונים להגיב על הכתבה