הציונות הדתית המאוכזבת הפכה לשדה הקרב החם ביותר של הפוליטיקה הישראלית. בזמן שהקואליציה מתנהלת בעצלתיים לקראת הבחירות, שני שחקנים כבר עמוק בקמפיין בתוך הבסיס שלה: אביגדור ליברמן וגדי איזנקוט. שניהם מזהים את אותה נקודת חולשה, ושניהם מסתערים עליה בכל הכוח.
התמונה ממסיבת העיתונאים של ליברמן לא הייתה מקרית. בשורה הראשונה ישבו ארבעה חובשי כיפה סרוגה: שרון שרעבי, רפי בן שטרית, ישראל בן שטרית וראש עיריית גבעת שמואל יוסי ברודני. חתנה של אורית סטרוק כבר חודשים חלק מישראל ביתנו. מי שנלחם שנים נגד הממסד הדתי מבין היום שהדרך ללשכת ראש הממשלה עוברת גם דרך הימין המאוכזב מהממשלה, לא רק דרך המצביעים הוותיקים שלו.
אלא שעם המצטרפים החדשים מגיעים גם חיכוכים. שרון שרעבי השאיר פתח לאפשרות של ישיבה עם נתניהו בממשלה, אך ליברמן מיהר לסגור אותו בחדות: "יתהפך העולם, לא אשב איתו". בסביבתו של ליברמן מסרו שהוא לא יחשוף מוקדם מדי את המיקומים ברשימה למצטרפים החדשים.
גדי איזנקוט מכוון לאותו קהל בדיוק. הוא מסתובב בצפון, בדרום וביהודה ושומרון, ופונה למאוכזבי הליכוד וסמוטריץ', לציבור שמרגיש שסוגיית גיוס החרדים נזנחה, שהציונות הדתית ויתרה לש"ס על הממסד הדתי, ורואה את דרעי ממנה רבנים חרדים בערים חילוניות כמעט בלי התנגדות. בדימונה הוא גייס חברת מועצה מהליכוד שתנהל לו את הקמפיין בעיר.
איזנקוט גם לא פספס הזדמנויות. כשנפתלי בנט שחרר את מתן כהנא לפני האיחוד עם לפיד, איזנקוט הותיר אותו לצדו. השבוע הוצב בחזית גם ראש השב"כ לשעבר יורם כהן, ניסיון נוסף לחזק את הקשר לציבור הדתי ולבוחרי מרכז-ימין ביטחוניסטים. על פי הדיווחים, בנט הבין שאת הקהל הזה לא יצליח להביא, ולכן ויתר עליו בשורת המהלכים שהסתיימו באיחוד עם לפיד. לפי מקורות המעורים בפרטים, איזנקוט מנהל מגעים עם ליברמן לבניית גוש פוליטי, כשהתרחיש האופטימלי שלו היה גוש משולש יחד עם בנט ולפיד, לפני שהאיחוד ביניהם הפתיע אותו.
בניגוד לשניים הללו, בני גנץ נמצא אולי בתקופה הקשה ביותר שלו מאז הקים את כחול לבן. אנשים שהוא עצמו הכניס לחיים הציבוריים מתרחקים. עם חילי טרופר הפרידה הייתה עצובה, עם איתן גינזבורג זה כבר הפך לכעס גדול. מי שנחשב לאחד הקרובים ביותר אליו הפנה עורף. אנשי גנץ מציינים שגינזבורג קיבל חליפה פוליטית מלאה: מזכ"ל המפלגה בשכר מכובד, בתקופה שהיה מחוץ לכנסת, שאליה הכניס אותו גנץ.
מהלך הנטישה של טרופר בלם, הלכה למעשה, את המגעים שהתנהלו בין גנץ לבין יועז הנדל, אך על פי הדיווחים עדיין לא נאמרה המילה האחרונה. לצד הנטישות, יש חברי כנסת שממשיכים לעמוד לצדו ולהגן עליו בשעתו הקשה. גנץ, למרות מצבו בסקרים, מגיע עם סיעה של שמונה חברי כנסת ובסיס תשתיתי וכלכלי שמעניק לו ערך פוליטי גם בתקופה שבה מעמדו הציבורי נשחק.
בין הגושים נמצאים שחקנים נוספים שלוטשים עיניים. פרופ' ירון זליכה, שמחזיק קהל לא מבוטל ברשתות החברתיות, עדיין לא תרגם זאת לריצה עצמאית לכנסת. ותנועת "הרבעון הרביעי" עם כ-200 אלף חברים בוחנת כניסה לזירה. ב-8 ביוני תקיים התנועה הצבעה פנימית בשאלת ההשתלבות הפוליטית. ד"ר יואב הלר, העומד בראשה, מעריך בזהירות שבקרב כ-25 אלף בעלי זכות ההצבעה יהיה רוב בעד כניסה לפוליטיקה. התנועה נחשבת לבעלת כיסים עמוקים, אחד המשאבים החשובים ביותר בעת בחירות.
לגבי טרופר עצמו, גורם מעורב במגעים מסר: "טרופר לא עזב כדי להיות עוד שחקן כמו שהיה עד היום, ולכן סביר שינסה להוביל מהלך שהוא חתום עליו, ולא לרוץ בשלב הראשון לקבל שריון אצל בנט או איזנקוט". במציאות שבה כל שחקן בין הגושים מחפש את אותם מנדטים בודדים, רק חיבור משמעותי יוכל לעבור את אחוז החסימה ביום פקודה.
לתוך הסערה הפוליטית הזו נכנס הבוקר גם קול מפתיע מתוך הקואליציה עצמה. שר העלייה והקליטה אופיר סופר הצהיר בריאיון לרדיו 103FM שחוק הגיוס שמקודם בימים אלו "לא טוב", מטרתו היחידה היא להרוויח זמן, ואף אחד לא מתכוון לעמוד ביעדים שייכתבו בו. "זה חוק שכל תכליתו היא בעיקר להרוויח זמן ואחר כך נסתדר", אמר סופר. "אין שם כוונה לעמוד ביעדים ואף אחד לא מבטיח לנו שיעמדו ביעדים". הפצצה האמיתית הגיעה כשסופר הוסיף כי לדעתו ראש הממשלה עצמו אינו מעוניין להביא את החוק בשלב הזה — כלומר, לפי שר בממשלה, הדיונים, הנוסחים והוויכוחים הפומביים הם בעיקר תיאטרון. סופר לא חסך גם בביקורת ישירה על המנהיגות החרדית: "צר לי שהאסימון לא נפל בקרב הפוליטיקאים החרדים. אפשר לדבר על דברים מינימליים, שאנשים שלא לומדים תורה יבואו וישרתו בצה"ל, לצערי גם זה לא קורה". עד כה לא הגיעה תגובה מלשכת ראש הממשלה ולא מהמפלגות החרדיות.
גם שר התרבות והספורט מיקי זוהר הצית בוקר סוער. בראיון לרדיו 103FM הוא האשים את ממשלת בנט-לפיד בכך שהיא זו שיצרה את התנאים לטבח ה-7 באוקטובר. "האסון קרה במשמרת שלנו", אמר זוהר, "אבל סינוואר החל לתכנן את הטבח בתקופת ממשלת בנט-לפיד". המשפט הזה עשה מאמץ להכיל שני דברים בו-זמנית: הודאה חלקית באחריות, ומיד אחריה העברת הכדור לממשלה אחרת. זוהר הוסיף כי "סינוואר ראה את חולשת הממשלה", וסיים באזהרה שנשמעת יותר כאיום בחירות מאשר כניתוח ביטחוני: "אם מחר בבוקר תקום ממשלה דומה, 7 באוקטובר הבא בדרך".
הדברים נאמרו על רקע לחץ הולך וגובר על הממשלה הנוכחית לקחת אחריות על כשלי 7 באוקטובר. מבקריו של זוהר צפויים להזכיר שממשלת נתניהו חזרה לשלטון בסוף 2022, ובמשך כמעט שנה שלמה לא זוהו ולא נבלמו ההכנות של חמאס. ועדת החקירה הרשמית עוד לא סיימה את עבודתה, ובינתיים הפוליטיקאים משני הצדדים ממשיכים לנהל את הדיון הזה בראיונות רדיו.
המערכה על הימין הרך רק מתחממת, כשכל הצדדים עוצרים את הנשימה לקראת ה-8 ביוני ולהחלטת "הרבעון הרביעי" שעשויה לשנות את כל המשוואה.
תגובות
רגע, שקט פה מדי
דעתך חשובה - תהיו הראשונים להגיב על הכתבה