גנץ פנה אל פרקש-הכהן בשבוע שעבר בבקשה לסיים את כהונתה כחברת כנסת. הבקשה, שלא פורסם מה הנימוק הרשמי שניתן לה, עוררה תמיהה בקרב גורמים פוליטיים. ברקע עמד אינטרס ברור: שנוי מהיר בהרכב הסיעה, שיאפשר הכנסת חבר כנסת מסיעת גדעון סער.
אבל הקלפים השתנו. גנץ הצליח בינתיים להגיע לסיכום עם טרופר, סיכום שמנע פיצול של שליש מסיעתו - הפיצול שהיה מאיים על עמידותה הפרלמנטרית של הסיעה. ברגע שהסכנה הזו הוסרה, נעלמה גם הסיבה להיפטר מפרקש-הכהן.
כעת, לאחר שהמניע המקורי התאייד, גנץ חזר אל פרקש-הכהן עם שיחה שונה לחלוטין. לפי הדיווחים, הוא ביקש ממנה להישאר בתפקידה, והסביר כי חוקים משמעותיים עומדים לעלות בקרוב על סדר היום בכנסת. פרקש-הכהן, שהייתה אמורה לפנות את מקומה, נותרת כעת במקומה.
התמונה שמצטיירת אינה מחמיאה. תוך פחות משבוע, ח"כ ותיקה התבקשה לוותר על מושבה - ואז התבקשה להישאר בו. לא בגלל שמשהו השתנה בנוגע לכישוריה או תרומתה, אלא בגלל שהחישוב הפנימי של הסיעה עבר היפוך מלא. פרקש-הכהן הפכה תוך ימים ממכשול לנכס, לפי אותו גורם שביקש ממנה לעזוב.
הרקע לכל הסיפור הוא מורכב. סיעת גנץ מצאה עצמה בחודשים האחרונים תחת לחצים פנימיים, כשסיכסוכים עם חברי סיעה שונים יצרו מציאות שברירית. הסיכום עם טרופר, שמנע את הפיצול, נחשב להישג משמעותי עבור גנץ ומחזק את שליטתו בסיעה. אבל ההתנהלות מול פרקש-הכהן מגלה בדיוק כיצד נראית הפוליטיקה מבפנים: אנשים מוזזים על הלוח לפי צורך, ומוחזרים כשהצורך משתנה.
הסיפור הזה חושף גם את מעמדן של חברות כנסת בתוך סיעות קואליציוניות גדולות. פרקש-הכהן אינה חברת גנץ המדיה, אלא פוליטיקאית עם רקע ועמדות משלה. העובדה שגנץ יכול לבקש ממנה להתפטר ואז לחזור בו תוך שבוע, מבלי שהדבר ייצור זעזוע פומבי גלוי, מלמדת על האיזונים הפנימיים שמכתיבים את ההתנהלות.
גורמים הקרובים לעניין מציינים כי פרקש-הכהן עצמה לא הוציאה עד כה הצהרה פומבית על אף אחת מהפניות - לא על זו שביקשה ממנה לעזוב ולא על זו שביקשה ממנה להישאר. שתיקתה, כך ניתן לפרש, היא שפה פוליטית בפני עצמה.
כעת, לאחר שגנץ ייצב את סיעתו מבית, השאלה היא כמה זמן האיזון החדש יחזיק - ומתי יגיע הלחץ הבא שידרוש שינוי הרכב נוסף.
תגובות
רגע, שקט פה מדי
דעתך חשובה - תהיו הראשונים להגיב על הכתבה