מקרון במצרים: "ערבית היא השפה השנייה בצרפת"

נשיא צרפת עמנואל מקרון השמיע השבוע הצהרה שעוררת גלים, במהלך ביקורו במצרים. "ערבית היא השפה השנייה הכי מדוברת בצרפת, אחרי צרפתית", אמר מקרון, והוסיף: "זו מציאות שלעיתים צריך להזכיר אותה."

ההצהרה לא הושמעה בפרלמנט הצרפתי, לא בנאום לאומה, ולא בריאיון לעיתון מקומי. מקרון בחר לומר את הדברים האלה דווקא על אדמת מצרים, בפני קהל זר. הבחירה הזו אינה מקרית, ומי שמכיר את הפוליטיקה הצרפתית מבין שמדובר במסר מחושב, ולא ברגע של כנות ספונטנית.

מבחינה עובדתית, מקרון לא המציא דבר. צרפת היא ביתם של מיליוני דוברי ערבית, צאצאי גלי העלייה מצפון אפריקה שהגיעו לאורך העשורים האחרונים, בעיקר מאלג'יריה, מרוקו ותוניסיה. הקהילה הערבית בצרפת היא מהגדולות באירופה, ונוכחותה בחברה הצרפתית, בשכונות, בבתי הספר ובשוק העבודה, היא עובדה שאי אפשר להכחיש.

אבל מה שמקרון עשה אינו סתם ציטוט סטטיסטיקה דמוגרפית. הוא ניסח את זה כ"מציאות שלעיתים צריך להזכיר אותה" - כלומר, טענה שיש מי שמתעלם ממנה, שיש מי שמעדיף לא לדבר עליה. זהו מהלך פוליטי מובהק. מקרון, שמתמודד כל הזמן עם לחץ מימין ומהימין הקיצוני בדמות מרין לה פן על שאלת הזהות הלאומית והגירה, בחר לשדר לעולם הערבי: אנחנו מכירים בכם, ואנחנו רואים אתכם.

הביקור במצרים מתקיים על רקע מאמצי צרפת לשמר את מעמדה כשחקן מרכזי בים התיכון ובעולם הערבי. צרפת מזוהה עם קשרים הסטוריים עמוקים למדינות מגרב, ומקרון ביקש לחזק את הקשרים הללו. ההצהרה על הערבית נועדה לשדר כבוד ולייצר אווירה של קרבה בין הצדדים.

בתוך צרפת עצמה, ההצהרה צפויה לעורר תגובות חדות. מחנה הימין הצרפתי, שרואה בשאלת הגירה והאסלאם את הסוגיה המרכזית לעתיד המדינה, לא יראה בעין יפה נשיא שמציג את הערבית כחלק לגיטימי ומוצהר מזהות צרפת. עבורם, הדברים של מקרון בקהיר הם עוד הוכחה לתפיסה שלפיה ההנהגה מקבלת כנורמה תהליך שהם מגדירים כאיום.

מנגד, תומכי מקרון ושמאל הפוליטי יראו בהצהרה אומץ לב ויושר. לדבריהם, להכיר במציאות הדמוגרפית אינו כניעה אלא פתיחות. ולפי הגישה הזו, הכחשת נוכחות מיליונים של אזרחים ותושבים צרפתיים היא זו שמזיקה לאחדות הלאומית, לא ההכרה בה.

מקרון הדגיש גם את חשיבות הרב-לשוניות באזור הים התיכון כערך בפני עצמו. הוא הציג את הנוכחות הערבית בצרפת לא כבעיה שיש לפתור אלא כעושר שיש להכיר בו. האם הוא באמת מאמין בכך, או שמדובר בדיפלומטיה חלקה המיועדת לאוזניים מצריות בלבד, זו שאלה שהצרפתים עצמם יצטרכו להכריע.

ההצהרה כבר מסתובבת ברשתות החברתיות ומייצרת ויכוח ער הן בצרפת והן בעולם הערבי. בצרפת, הדיון על זהות, הגירה ושייכות לאומית לא יירגע בקרוב, ודבריו של מקרון בקהיר ייזכרו כנקודת ציון נוספת במאבק הזה.