טהרן מחזירה לוושינגטון: גרעין - לא. נסיגה אמריקנית - כן

נשיא איראן מסעוד פזשכיאן השמיע הצהרה חריפה שמנסה לשרת שני קהלים בו-זמנית: בפנים, הוא מצייר תמונה של מנהיג שאינו מתכופף. בחוץ, הוא פותח דלת למשא ומתן. "לעולם לא נכופף את ראשנו בפני האויב", אמר פזשכיאן, אך הוסיף מיד כי דיאלוג ומשא ומתן אינם סותרים זאת.

המסר המרכזי שביקש פזשכיאן להעביר הוא שדיפלומטיה אינה שווה כניעה. לדבריו, אם תקיים איראן שיחות עם גורמים עוינים, אין לפרש זאת כנסיגה מהעמדות הלאומיות. "אין בכך כדי להעיד על נסיגה או כניעה", הדגיש. "להפך, המטרה היא לעמוד על זכויותיה של האומה האיראנית ולשמור בנחישות על האינטרס הלאומי".

ההצהרה מגיעה על רקע לחצים כבדים המופעלים על איראן בכמה חזיתות במקביל. הסנקציות הכלכליות ממשיכות לכרסם בכלכלה האיראנית, הרתעת הגרעין נמצאת שוב במרכז השיח הבינלאומי, ומתחדשות שאלות על עמדתה של טהרן מול ארצות הברית ומדינות המערב. בהקשר זה, ההצהרה של פזשכיאן נועדה לחסן אותו מפני ביקורת פנימית.

בצמרת השלטון באיראן קיים מתח מובנה בין המחנה המוכן לדיאלוג ובין הקו הניצי שמזוהה עם המשמרות המהפכניים והמנהיג העליון עלי חמינאי. פזשכיאן, שנבחר על גלי תקווה לשינוי ובמיוחד לשיפור הכלכלה, מנסה לנווט בין שני הקטבים הללו מבלי לאבד את אמון אף אחד מהם.

הניסוח שבחר הנשיא האיראני אינו מקרי. "לעמוד על זכויות האומה" ו"לשמור על האינטרס הלאומי" הם ביטויים שמאפשרים לו לקדם מגעים דיפלומטיים מבלי שייראה כמי שמוכר את עקרונות המהפכה האיסלאמית. זוהי שפה שנועדה לגשר בין הצורך המעשי בדיפלומטיה ובין הרטוריקה האידאולוגית הנדרשת בפוליטיקה הפנימית האיראנית.

מדובר בתבנית מוכרת מאוד בפוליטיקה האיראנית. גם בעבר, ממשלות שונות בטהרן ניהלו שיחות תוך הצהרות על "אי-כניעה". ההסכם הגרעיני של 2015, למשל, נמכר לציבור האיראני כניצחון דיפלומטי שהסיר את הסנקציות תוך שמירה על הזכות להעשרת אורניום, לא כנסיגה.

האם מדובר בהכנת קרקע לשיחות קונקרטיות? בשלב זה לא פורסמו פרטים על מגעים ספציפיים שפזשכיאן מכין. ההצהרה נשמעת כהצהרת עיקרון כללית יותר מאשר כרמז לתהליך בשל. עם זאת, העיתוי שלה ראוי לתשומת לב.

על רקע זה מגיע דיווח חדש: איראן העבירה את תגובתה הרשמית לידי ארצות הברית, כך דווח הערב לפי רשת אל-ג'זירה. התגובה האיראנית הועברה לצד האמריקני באמצעות מתווכים מפקיסטן. הטלוויזיה הממשלתית האיראנית אישרה כי המסמך שנשלח מתמקד בסיום הלחימה בכל הזירות, עם דגש מפורש על לבנון, וסוכנות הידיעות האיראנית "איסנא" הוסיפה כי התגובה עוסקת גם בביטחון הימי במפרץ הפרסי ובמצר הורמוז.

הדרישה המפתיעה ביותר שצפה ממסמך התגובה: איראן רוצה פיצויים בגין הנזקים שנגרמו לה. לא הובהר לאיזה שלב בדיוק מתייחסת הדרישה — אם לנזקי המלחמה הנוכחית, לסנקציות, או לשניהם. אך עצם הכללת הדרישה הזו בתגובה הרשמית מעידה שטהרן מגיעה לשולחן עם חשבון.

בנושא הגרעין — הנושא שוושינגטון הכניסה לראש סדר העדיפויות שלה — איראן נותנת תשובה חדה: לא. לפחות לא עכשיו. הצד האיראני לא הסכים לכלול את תוכנית הגרעין במסגרת השיחות בשלב הנוכחי, אך השאיר פתח עמום לדיון עתידי. בתרגום פוליטי: טהרן מסרבת לתת לוושינגטון את הכותרת הגדולה — ומציעה במקומה תהליך ממושך שאיש לא יכול לדעת לאן יוביל.

לצד סירוב הגרעין, הגיעו דרישות נוספות שהופכות את ההצעה האמריקנית לכמעט בלתי ניתנת לקבלה בוושינגטון. איראן דורשת נסיגה מלאה של הכוחות האמריקניים מהאזור — דרישה שמשמעותה ביטול נוכחות של עשרות שנים באזור, כולל בסיסים במדינות הגולף. בנוסף, טהרן דורשת פתיחה מלאה של מצר הורמוז לחופש השיט של כלל המדינות — ציר ימי שדרכו עובר כחמישית מהנפט העולמי, ושאיראן ראתה בו לאורך שנים קלף מיקוח מרכזי.

הדינמיקה שמתגלה כאן אינה מקרית. איראן מסרבת לנהל מו"מ על מה שוושינגטון מגדירה כליבת הבעיה — הגרעין — ובמקום זאת מציבה דרישות שרובן בלתי ניתנות למימוש על ידי ממשל אמריקני שרוצה להיראות חזק. נסיגה מלאה מהאזור? פיצויים לאיראן? אלה לא עמדות פתיחה — אלה מחסומים מחושבים. השאלה היא אם מישהו בוושינגטון עוד מאמין שיש כאן תהליך רציני, או שטהרן מנהלת זמן.

בשלב זה לא נמסרה תגובה רשמית מצד ממשל טראמפ לדרישות האיראניות. המתווכים מפקיסטן צפויים להמשיך לשמש ערוץ תקשורת בין הצדדים, אך המרחק בין עמדות השניים — כפי שהתבהר מהתגובה האיראנית — גדול ממה שאופטימיסטים בוושינגטון קיוו.

בהמשך יתברר אם מדובר ברטוריקה בלבד או בפתיחת דלת לתהליך דיפלומטי אמיתי. עד אז, ההצהרה של פזשכיאן תישאר פרשנית לשני הכיוונים בו-זמנית, בדיוק כפי שהייתה מתוכננת להיות.