החרם האקדמי נגד ישראל לא רק שממשיך - הוא הפך לאיום מוסדי ומאורגן. ועד ראשי אוניברסיטאות המחקר (ור"ה) פרסם היום, חמישי, את הדו"ח החצי-שנתי הרביעי של צוות הפעולה למאבק בחרם האקדמי, והממצאים מדברים בעד עצמם: זינוק של 150% בדיווחים הקשורים לתוכנית המחקר האירופית "Horizon Europe", שיבוש פיזי של הרצאות, הערות אנטישמיות גלויות ופגיעה מצטברת במענקי מחקר.
הדו"ח סוקר את התקופה שבין אוקטובר 2025 לאפריל 2026, ומצביע על מגמה שלא כיוון אחד: למרות הפסקת האש בעזה והמעבר למבצע "שאגת הארי", החרם לא נחלש. הוא שינה פנים. אם ב-2024-2025 כ-57% מהמקרים התמקדו בהחרמת חוקרים בודדים, הנתונים הנוכחיים מלמדים על מעבר מכוון לזירה האסטרטגית: מוסדות אקדמיים שלמים ואגודות מקצועיות.
הפילוח המפורט חושף תמונה ברורה: 41% מהמקרים נוגעים להשעיית שיתופי פעולה מחקריים מפורשים, 29% לשיבוש פיזי של הרצאות וכנסים, 9% לפגיעה במענקי מחקר ו-9% נוספים להערות אנטישמיות גלויות. מעבר לכך, 7% מהמקרים נוגעים לקשיים בפרסום תוצאות מחקר בכתבי עת בינלאומיים, ו-5% נוספים לבעיות בהערכת עמיתים.
הממצא המטריד ביותר הוא הזינוק סביב תוכנית "הורייזון" - תוכנית דגל של האיחוד האירופי למחקר וחדשנות עם תקציב של מיליארדים, שישראל היא שותפה בה. דיווחים הקשורים לתוכנית הזו מהווים כיום כרבע מכלל מקרי החרם המדווחים. ור"ה מזהיר שמצב זה יוצר איום ממשי לקראת חידוש ההסכמים לשנים 2027-2028.
מי מוביל את החרם? גיאוגרפית, בלגיה בראש הטבלה המצטברת, ואחריה הולנד, אנגליה, ספרד ואיטליה. באיטליה דווקא נרשמה בתקופה הנוכחית עלייה חדה במיוחד, שמחברי הדו"ח מייחסים לשיח הפוליטי הפנימי הסוער סביב הלחימה.
מחברי הדו"ח מזהים שלושה מנועים שמזינים את המגמה. הראשון: המתיחות הביטחונית המתמשכת מול לבנון ואיראן. השני: הסתייגות גוברת בקרב מקבלי החלטות אירופאים ממדיניות החוץ של ממשל טראמפ - ישראל נתפסת כבעלת בריתה הקרובה ביותר של וושינגטון, ומשלמת את המחיר. השלישי, והמפתיע אולי, הוא מהלכים פנימיים בישראל: "ביקורת חריפה על חוק עונש מוות למחבלים והתבטאויות של נבחרי ציבור מעלים בעיני האיחוד האירופי שאלות לגבי ערכים משותפים, המהווים תנאי הכרחי להמשך השתתפותה של ישראל בהסכמי הורייזון", נכתב בדו"ח.
פרופ' דניאל חיימוביץ, נשיא אוניברסיטת בן-גוריון בנגב ויו"ר ור"ה, לא מינס את המילים: "הדו"ח מוכיח שהחרם האקדמי אינו תופעה חולפת אלא מאבק ארוך טווח המאיים על ליבת המחקר הישראלי". חיימוביץ הוסיף: "עלינו להציב את בלימת הסחף הזה כיעד אסטרטגי לאומי. האוניברסיטאות הישראליות הן חוד החנית של המצוינות והפלורליזם הישראלי, ובידודן המדעי הוא סכנה מוחשית לחוסנה ולביטחונה של המדינה".
ציר הזמן הזה לא מקרי. ור"ה עצמם ציינו בהערכה הראשונית שהפסקת האש בעזה אמורה הייתה לצמצם את השיח. בפועל, קרה ההפך. ארגוני החרם ניצלו את המשך הלחימה בלבנון, את הסבבים מול איראן ואת הטינה לממשל טראמפ בקרב צעירים פרוגרסיביים בארצות הברית ובאירופה - ומיתגו את ישראל כיעד לגיטימי להדרה. ספין מוצלח.
ור"ה קורא ל"פעולה משותפת ופרו-אקטיבית של כלל גורמי המדינה". צוות הפעולה מפעיל כלים משפטיים מול מוסדות באירופה בשיתוף משרדי עורכי דין בבריסל, ומנטר רשתות חרם בזמן אמת. אלא שהאזהרה העיקרית ברורה: שיתופי פעולה בילטרליים עם מדינות באסיה או באירופה אינם יכולים להוות תחליף לתוכנית מחקר בסדר הגודל של "הורייזון".
חידוש הסכמי "הורייזון" לשנים 2027-2028 עומד בפני ור"ה כציון דרך קריטי, וכרגע שום גוף ממשלתי מרכזי לא מתאם היערכות רצינית לקראתו.
ישראל נמצאת על מסלול של בידוד אקדמי מתמשך, והשעון לחידוש הסכמי "הורייזון" מתקתק.
תגובות
רגע, שקט פה מדי
דעתך חשובה - תהיו הראשונים להגיב על הכתבה