ראש ישיבת הליטאים שבר את השתיקה: "אין לנו אמון בנתניהו, צריך בחירות"

ישראל עומדת על סף בחירות. אחרי חודשים של איומים, הגיעה הנקודה שרבים חשבו שלא תגיע: ראש הישיבה הגאון רבי דב לנדו, מנהיג הציבור הליטאי, שלח מכתב בכתב ידו לחברי הכנסת של דגל התורה ופסק בצורה שאינה משתמעת לשתי פנים. "אין לנו אמון יותר בנתניהו. איננו מרגישים שותפים שלו יותר. איננו מחויבים לו. נעשה מכאן ואילך רק מה שטוב ליהדות החרדית ולעולם הישיבות. צריך בחירות בהקדם היותר מהר. כל מיני דיבורים על גוש אינם קיימים יותר". זה לא נאום פוליטי. זה פסיקה.

הרקע ידוע, אבל עדיין מדהים. נתניהו הודיע לחברי הכנסת החרדים שאין לו רוב לחוק הפטור מגיוס לבחורי ישיבות, וכי הוא לא יקדם את החוק עד הבחירות. תגובת החרדים הייתה מיידית: אם אין חוק גיוס, יש בחירות. הדלת שנשארה פתוחה שנים לניגוח ולאיומים - נחסמת עכשיו.

בניסיון אחרון לבלום את הקריסה, בכירים בימין ביצעו ביום חמישי סבב שיחות טלפון לחברי כנסת מתנדנדים בקואליציה. גם יו"ר הקואליציה אופיר כץ ערך בדיקה ישירה בסיעות הליכוד: האם יש היתכנות שחוק הגיוס יעבור עדיין במושב הקיץ. המסר שמועבר ליהדות התורה עוטף בכפפות קטיפה: "ננסה לקדם את החוק, אבל אם לא נצליח מסיבות שונות כמו המלחמה וכדומה, אנחנו רוצים שתגידו שהולכים איתנו לבחירות כגוש." בקצרה, הליכוד מבקש נאמנות בלי להתחייב לתמורה.

נכון לשעת פרסום הכתבה, המאמצים לא נשאו פרי. נתניהו גם הזהיר את החרדים בטיעון פרגמטי קר: בחירות בספטמבר יובילו להפסד של גוש הימין. הסיבה שציין היא שישראל טרם הגיעה לתוצאה טובה נגד איראן, והאפשרות לסבב נוסף מול איראן בטווח הקרוב הופכת קמפיין בחירות לקושי ניהולי של ממש. בכירים בליכוד אמרו בפרטי שנתניהו "חייב לתת לחרדים את החוק כדי לתת אוויר של חודשיים לקואליציה להשלים את ימיה ומשימותיה". בכיר אחר ניסה לרסן: "נעשים מאמצים לפתור את המשבר. עדיין לא נאמרה המילה האחרונה. ההתבטאויות של דגל התורה הן ניסיון לפרוק תסכול." אבל קשה לפרוק תסכול עם מכתב בכתב יד של מרן ראש הישיבה.

בינתיים, ההצעה לפיזור הכנסת כבר הונחה על השולחן. אופיר כץ הגיש אותה יחד עם כל ראשי סיעות הקואליציה, ביוזמת חברי הכנסת אורי מקלב, ינון אזולאי, מישל בוסקילה, אוהד טל וצביקה פוגל. בהצעה נכתב: "הבחירות לכנסת ה-26 יתקיימו במועד שתקבע ועדת הכנסת, שלא יפחת מ-90 ימים מיום קבלת חוק זה." הסיבה שהקואליציה מגישה את ההצעה בעצמה ולא מחכה לאופוזיציה פשוטה: ככה שולטים בתהליך, נמנעים מסבך משפטי, ולא מצביעים על ניסוח שיגנה את הממשלה הנוכחית.

שלושה תאריכים נמצאים כעת על הפרק. הראשון של ספטמבר הוא המועד המועדף על יהדות התורה - לפני הימים הנוראים, כשהציבור עדיין בשגרה יחסית. ה-15 בספטמבר הוא מועד ש"ס, שנופל בין ראש השנה ליום כיפור - ויש בסיעה מי שמאמין שהמועד הזה ישרת אותם: הבוחר החרדי שמאוכזב ממנהיגיו יתקשה "למרוד" בעשרת ימי תשובה. ה-27 באוקטובר הוא המועד הרצוי לגורמים בליכוד, שעדיין רוצים להספיק לקדם חקיקה: פיצול תפקיד היועמ"ש, הוצאת מח"ש מהפרקליטות וחוק התקשורת.

המפה הפנים-חרדית לא אחידה, וזה חלק מהסיפור. בעוד דגל התורה הכריזה בפה מלא על ניתוק הברית עם נתניהו, ש"ס מסתייגת. אריה דרעי ואנשיו מבהירים שהם עדיין חלק מגוש נתניהו ואינם שותפים להצהרה שה"גוש אינו קיים". הפער הזה בין שני הרכיבים של יהדות התורה - הספרדי הליטאי - אינו חדש, אבל הוא מתחדד. מוטי בבצ'יק, המקורב לח"כ יצחק גולדקנופף מדגל התורה, הצהיר בריאיון שאם נפתלי בנט יתקשר ב-2 לספטמבר, "נדבר ב-2 לספטמבר." ש"ס לא אומרת דברים כאלה.

ויש נתון אחד שצריך לעצור אצלו. סקר שפורסם בערוץ 14 ביום חמישי מציג תוצאה שמסבכת את כל הנרטיב החרדי: 28% מהציבור החרדי מאשימים את חברי הכנסת החרדים עצמם בכך שאין חוק גיוס. רק 27% מצביעים על נתניהו. 23% על בג"ץ והיועצים המשפטיים. כלומר, בפעם הראשונה שנים, הציבור החרדי מפנה אצבע כלפי נבחריו שלו. זה אמנם לא רוב, אבל זה מספר שמפחיד מנהיגות פוליטית לפני בחירות.

פיזור הכנסת לפני המועד הוא לא חריג בפוליטיקה הישראלית. מתוך 24 הכנסות שסיימו כהונה עד היום, 18 פוזרו לפני הזמן. הכנסת האחרונה שהשלימה קדנציה מלאה הייתה הכנסת ה-11, שכיהנה בין 1984 ל-1988. כלומר, ישראל לא ראתה כנסת שמשלימה את ימיה מאז ממשלת הרוטציה של פרס ושמיר. ומה שמשנה הפעם הוא שהקואליציה עצמה מגישה את ההצעה - מהלך שיאפשר לה לקבוע את לוח הזמנים מבלי להיגרר אחרי האופוזיציה.

ההצבעה על פיזור הכנסת צפויה לעלות בשבוע הבא. בינתיים, הטלפונים של הבכירים בימין עדיין מצלצלים, והמתנדנדים בקואליציה שוקלים. אם הניסיון ייכשל - וכל הסימנים מצביעים על כך - ישראל תיכנס לקמפיין בחירות בתוך שבועות, תוך כדי אי-ודאות ביטחונית ובלי ממשלה שיכולה לפעול במלוא כוחה.