בשיחה עם תושבים בשוק הכרמל, גדי איזנקוט השיב לשאלה שמעסיקה את כל מי שמנסה לפענח את מפת הקואליציה הבאה: האם תשב עם החרדים? התשובה שלו היתה חדה וגם מחושבת. "בטח, אני יושב עם כל מי שמחזק את מדינת ישראל", אמר. לא "לא", לא "כן" מוחלט. דלת פתוחה עם תנאים.
ההצהרה, שנמסרה בפומבי, מפתיעה - בעיקר לאור המיצוב של מפלגתו כמייצגת את הציבור החילוני והמרכזי שנלחם בהשפעת החרדים על ממשלות ישראל. כשפוליטיקאי ותיק כאיזנקוט אומר משהו כזה בפומבי, הוא יודע בדיוק מה הוא עושה. השאלה היא למה עכשיו, ולמי המסר מכוון.
בהזדמנויות נוספות פירט איזנקוט בדיוק מה הוא מבקש: הוא לא פוסל ישיבה עם אף מפלגה, לרבות חרדיות, בתנאי שתענה על שלושה קריטריונים. הראשון: הכרה במדינת ישראל כיהודית דמוקרטית. השני: הכרה בערכי מגילת העצמאות. השלישי: הכרה בחובת השירות. שלושת אלה, מבחינת איזנקוט, הם הרצפה. מי שמקבל אותם, אפשר לדבר איתו. מי שלא, אי אפשר.
השאלה לא נפלה בחלל ריק. בימים האחרונים, בכירים במפלגות החרדיות מיהרו להזכיר בקול שהם אינם מחויבים לאף גוש, ושהם ילכו עם מי שיאפשר להם להסדיר את מעמד בחורי הישיבות. זו שפה שמכוונת בו-זמנית לנתניהו ולאחרים שמולו. איזנקוט, ביחס לאותה שפה, ענה בשלו: יש תנאים, ועל שירות לא מוותרים.
כאן טמון העוקץ. חובת השירות היא בדיוק הנקודה שמסבכת כל שיתוף פעולה אמיתי עם המפלגות החרדיות. דגל התורה ואגודת ישראל בנו את זהותן הפוליטית, שנה אחר שנה, על הגנה על פטור מגיוס. מנהיגיהן לא יכולים לחזור הביתה עם קואליציה שמייבאת חובת שירות. ואיזנקוט, שהוא לשעבר הרמטכ"ל, לא יכול לוותר על זה בלי לפגוע בכל הנרטיב שעמד לצידו מרגע שנכנס לפוליטיקה.
אבל כאן בדיוק נמצאת הסתירה הפנימית שקשה להתעלם ממנה. המחנה הממלכתי בנה את עצמו במידה רבה על הנגד לחרדים - גיוס שווה, שירות צבאי, תקציבים לישיבות. הבוחרים שהצביעו לגנץ ולאיזנקוט עשו זאת לעיתים קרובות בדיוק כי חשבו שאלה הם האנשים שיעמדו מול החרדים. הצהרה כזו עלולה לרוקן את הבידול הזה מתוכן.
אז מה בעצם אמר כאן יו"ר ישר? אמר שהוא פתוח לעקרון, וסגור על הפרקטיקה. ניסוח שמאפשר לו להיראות כמתון, בלי לוותר על קו אדום שמבדיל אותו מהימין המסורתי. זה לא מקרי. מפלגת ישר מנסה לדחוס אל תוכה ציבורי לאומי-מתון שלא מוצא את עצמו לא אצל נתניהו ולא אצל האופוזיציה הליברלית. השפה של "אשב עם כל מי שמחזק את ישראל" מדברת לאותו ציבור בדיוק.
מה שמעניין לא פחות הוא מה שלא נאמר: אילו תנאים, אם בכלל, איזנקוט מציב לשיתוף פעולה כזה מעבר לשלושת הקריטריונים שהציג. האם הוא מדבר על חרדים בממשלה תוך קידום חקיקת גיוס? האם מדובר בפשרה שקטה על כל מה שמיליוני ישראלים חכו לו? אלה השאלות שהצהרה חלקית בשוק הכרמל לא עונה עליהן במלואן.
למפלגת ישר הצטרף גם רא"ל (מיל') אביב כוכבי, לשעבר הרמטכ"ל שקדם לאיזנקוט. שני ראשי מטה שמנסים לייצר כוח פוליטי חדש, מגיעים עם אמינות ביטחונית מוצקה, ומכוונים לבוחר שמחפש חלופה שלא תחייב אותו לבחור בין ימין לשמאל.
ההצהרה מהשוק מגיעה בתזמון לא מקרי. עם ההתפתחויות סביב הקואליציה הנוכחית, כשמפלגות חרדיות שולחות אנטנות לכל עבר ויוצרות לחץ על נתניהו, איזנקוט בחר להדגיש שהוא לא מוציא אף אחד מהמשחק מראש. זה שונה ממה שנשמע מצד חלקים גדולים באופוזיציה, שהציבו חרם ברור על הגוש החרדי. הרקע הוא גם המשבר הפוליטי הממושך שישראל שרויה בו: הניסיונות להקים ממשלה ללא חרדים נכשלו שוב ושוב, וייתכן שהצהרת איזנקוט משקפת הכרה פשוטה בעובדות - שממשלה בלי מרכיב חרדי היא כמעט בלתי אפשרית.
ברשתות החברתיות ובקרב פעילי המחנה הממלכתי, ההצהרה עוררה תגובות מעורבות. חלקם רואים בכך בגרות פוליטית ומציאותיות. אחרים תוהים האם מה שמכונה "מחנה שינוי" עוד מבדיל את עצמו ממי שמולו הוא ניצב. בהמשך יהיה מעניין לראות כיצד עמיתיו במפלגה, ובראשם בני גנץ, יתייחסו להצהרה - האם זה מדיניות מוסכמת, או צעד עצמאי של איזנקוט שמבשר על מיצוב חדש לקראת הבחירות הבאות.
השאלה האמיתית היא האם מישהו בצד החרדי שמע את הדברים ואמר בלבו שזה בר-ביצוע. ספק רב. התנאי של חובת השירות הוא לא הערה שולית, הוא מפצץ את כל ה"פתיחות" של הנאום. אבל כנראה, זה בדיוק הנקודה: לשדר פתיחות מבלי לאבד את הגרעין הקשה של הבוחרים.
הבחירות טרם הוכרזו, אך תמרוני הקואליציה המקדמיים כבר מתחילים. הצהרת איזנקוט תיבחן מחדש כשיהיו תוצאות בפועל, ואז יתברר אם שלושת התנאים שלו היו קו אדום אמיתי, או כרטיס כניסה נוח שאפשר לנהל סביבו שיחה.
בינתיים, המהלך ממצב את איזנקוט כשחקן שלא נועל עצמו מראש, ומשאיר לעצמו גמישות פוליטית רחבה יחסית לפני הקרב הגדול - אך ההצהרה צפויה להמשיך ולעורר ויכוח פנים-מחנה, ובמיוחד בקרב הבוחרים שהצביעו לו בדיוק כדי שישמור על קו ברור מול הסיעות החרדיות.
תגובות
רגע, שקט פה מדי
דעתך חשובה - תהיו הראשונים להגיב על הכתבה