נתניהו נגד ניו יורק טיימס: ישראל תובעת על "שקרים מחרידים"

מדינת ישראל הגישה תביעת דיבה נגד עיתון הניו יורק טיימס בבית משפט פדרלי בניו יורק, בעקבות מאמר דעה של הכתב הבכיר ניקולס כריסטוף שעסק בטענות לגבי התעללות בפלסטינים בידי אנשי כוחות הביטחון ומתנחלים. ראש הממשלה בנימין נתניהו ושר החוץ גדעון סער הורו ביחד על פתיחת ההליך המשפטי, בהגדירם את הכתבה כ"אחד השקרים המחרידים והמעוותים ביותר אי פעם נגד מדינת ישראל בעיתונות המודרנית".

במרכז המאמר שפרסם כריסטוף עמדו עדויות של 14 פלסטינים עם האשמות חמורות, ובהן הטענה הקיצונית שישראל אימנה כלבים לביצוע מעשי אונס. בירושלים מתארים את הטענה הזאת כ"עלילת דם מופרכת" ומדגישים שהדיווח נשען על נתוני ארגונים מקורבים לחמאס ועל פעילים פלסטינים. הניו יורק טיימס בחר לעמוד מאחורי הפרסום ולא להסירו.

הממשלה הישראלית מגדירה את ההליך הזה כשינוי מדיניות מכוון: במקום להסתפק בהכחשות, לצאת למתקפה משפטית. אבל הסיכויים אינם טובים. בית משפט פדרלי בניו יורק הוא ביתו הטבעי של עיתון כמו ניו יורק טיימס, שהגן על עצמו בהצלחה מתביעות דיבה רבות בשם חירות העיתונות. תביעה מטעם ממשלה זרה על מאמר דעה מהווה אתגר משפטי ניכר, ועורכי דין בניו יורק מעריכים שיהיה קשה להוכיח בכלל סמכות שיפוט.

התביעה הגיעה בשבוע שכבר היה כאוב ממילא עבור נתניהו. הטור של חיים לוינסון ב"100 שטח" קבע בפירוש שזה השבוע הגרוע ביותר לנתניהו מאז השבעה באוקטובר. הגדרה לא פשוטה, אבל הנתונים תומכים בה: ראיון ב-60 דקות שנחל לאחריו ביקורת נרחבת, מלחמה שנסיבותיה מתסבכות, ומשבר קואליציוני עם החרדים שמאיים לשנות את כל החשבון הבחירותי.

המשבר הליטאי הוא הדחוף מבין כל אלה. הרב דב לנדו, מנהיג הזרם הליטאי בדגל התורה, הוציא מכתב שתואר כחסר תקדים בחריפותו, הצהיר שאין לו אמון בנתניהו והורה לחברי הכנסת של המפלגה לפעול לפיזור הכנסת בהקדם. לוינסון מסביר את המשמעות: נתניהו שב ושב ולא הביא לחרדים את הדבר היחיד שחשוב להם, חוק הגיוס, בעוד הם ספגו שלילת תקציבים ומצוקה כלכלית גוברת. בסוף, גם הרבנים הגיעו למסקנה שאי אפשר לסמוך על הבטחותיו.

דגל התורה דחה על הסף גם את ההצעה של נתניהו להחיל "דין רציפות" על חוק הגיוס, שתאפשר לכנסת הבאה להמשיך את הליך החקיקה מהנקודה שנעצרה. "קצה נפשנו מפעולות סרק שנועדו להרוויח זמן ולהסיח את הדעת, כשבסופו של דבר יטענו כי אין רוב", הודיעה המפלגה בחריפות. בין השורות: גם אם יבנה נתניהו קואליציה חדשה, ייאלץ להתחיל את חוק הגיוס כולו מאפס.

לוינסון מנתח את השפעת הרעש הזה על תוכנית הבחירות של נתניהו. הוא בנה את הקמפיין שלו על "תזת פילבר" - הרעיון שאין תנועה ממשית בין הגושים, ושבנט לוקח קולות רק ממי שממילא לא היה מצביע נתניהו. הבעיה: נתניהו כבר מזהה חוסר מוטיבציה במחנה שלו לעומת להט רב בצד המנסה להחליף אותו. ממשלת הימין-ימין לא סיפקה את הסחורה לא בביטחון, לא בכלכלה, לא בחינוך ולא ברפורמה - וההבטחה ש"הפעם יהיה שלטון ימין מלא" לא תניע מצביעים.

קרב מקביל מתנהל על מועד הבחירות עצמו. נתניהו פועל לדחות אותן לסוף אוקטובר, שיאפשר לו להשלים חקיקה מרכזית ומהלכים ביטחוניים. מולו, חלק מהשותפים דוחפים לספטמבר. יו"ר ש"ס אריה דרעי מעדיף את ספטמבר בגלל חודש אלול, שלדבריו מגדיל את שיעור ההצבעה בציבור המסורתי. יו"ר הקואליציה אופיר כץ הגיש כבר הצעת חוק לפיזור הכנסת, אך תאריך הבחירות טרם נקבע. ביהדות התורה מכוונים ל-1 בספטמבר, בש"ס ל-15 בו, ובסביבת הליכוד יש הבוחרים ב-27 באוקטובר.

לוינסון מצביע על בעיה נוספת שמעט מדברים עליה: תושבי הצפון. רבים מהם עדיין רשומים להצביע בקו העימות אבל חיים בפועל בערים אחרות ולא ברור שייסעו שעתיים תחת איום ביטחוני רק כדי להצביע. הם מצטרפים לאוכלוסייה חרדית שלמעשה - כך טוען לוינסון - לא תשקיע מאמץ מיוחד עבור עוד קדנציה של נתניהו, שהפקיר את מה שהם הכי אוהבים. לוינסון גם כותב מוושינגטון, שם שוחח עם גורמים קרובים לממשל: הם מתארים מבוכה. חשבו שהמבצע באיראן יהיה מהיר. לא היו מוכנים למיצרי הורמוז, לא לעמדת הכורדים, לא לתגובת איראן על שכנותיה. טראמפ תקוע עם מלחמה שהציבור האמריקאי לא מחכה לה.

בשבוע הבא צפוי חוק פיזור הכנסת לעלות להצבעה טרומית. לאחר מכן ייתכן שהיועמ"שית גלי בהרב-מיארה תכריז מגבלות על פעולות הממשלה, בדומה למצב ממשלת מעבר. נתניהו ימשיך ללחוץ על אוקטובר. החרדים ידחפו לספטמבר. ובנתיים, בתביעה של ניו יורק, עורכי הדין יצטרכו להסביר לשופט פדרלי מדוע ממשלה זרה יכולה לתבוע עיתון אמריקאי בגין מאמר דעה.