מרד בניו יורק טיימס: כתבי העיתון תוקפים את מדור הדעות על טור נגד צה"ל

סערה חריגה פרצה מבפנים. שבוע לאחר שה"ניו יורק טיימס" פרסם טור דעה של זוכה פרס הפוליצר ניקולס קריסטוף, הכולל טענות קשות על התעללות מינית שיטתית בפלסטינים בידי חיילי צה"ל, סוהרי שב"ס וחוקרי שב"כ, מתברר כי הקרע העמוק ביותר הוא לא בין ישראל לעיתון, אלא בתוך מערכת ה"טיימס" עצמה.

הטור, שכותרתו "השתיקה לנוכח מעשי אונס נגד פלסטינים", כולל תיאורים גרפיים קשים. קריסטוף, המתבסס על שיחות עם 14 פלסטינים שנותרו בעילום שם, מתאר פגיעות חמורות באיברי מין, החדרת חפצים, קטיעות איברים כביכול בעקבות האלימות, ואף עדות של עיתונאי עזתי שטען כי כלב שאולף על ידי חיילים תקף אותו מינית בזמן שאחרים צחקו וצילמו. קריסטוף מגדיר את ההתעללות כ"נוהל פעולה שגרתי".

לפי דיווח באתר Puck שהודהד ב"ניו יורק פוסט", עיתונאים במערכת החדשות של ה"טיימס" חושדים שחלק מהטענות לא היו עוברות את רף הבדיקה המקצועי שלהם. גורם במערכת אמר בחריפות: "אנחנו מרגישים שמחלקת הדעות פוגעת באמינות המותג כולו ומורידה את הרמה המקצועית של כולנו פעם אחר פעם". עיתונאי נוסף הוסיף: "נמאס לי כבר להיות מובך ממחלקת הדעות אצלנו". הביקורת הפנימית מתמקדת בעובדה שמדור הדעות אינו כפוף לאותם מנגנוני אימות מחמירים הנהוגים במערכת החדשות, ושכתבים חשים כי כותבי דעות "פולשים" לתחום הסיקור שלהם.

קריסטוף עצמו התייחס לביקורת ברשת X. הוא הודה כי "ברור שיש סטנדרט שונה בכך שטורי דעה נושאים דעות", אך התעקש שטוריו "נטועים בנסיעות ודיווח" ושכל הפרסום "נצמד לעובדות ועובר בדיקת עובדות". לדבריו, הטקסט שויך למדור הדעות פשוט מפני ששם הוא כותב בקביעות.

דוברי ה"טיימס" יצאו להגנת הפרסום. דוברת העיתון דניאל רודס הגדירה את האיום המשפטי מישראל כ"טקטיקה פוליטית מוכרת שנועדה לערער דיווח עצמאי ולהשתיק עיתונות". דובר נוסף, צ'רלי שטאדטלנדר, אמר כי העדויות "אומתו במידת האפשר מול עדים נוספים ועברו בדיקת עובדות קפדנית מול מחקרים של ארגוני זכויות אדם ועדויות שהוצגו באו"ם".

בישראל, ראש הממשלה בנימין נתניהו ושר החוץ גדעון סער הנחו לבחון "את הצעדים המשפטיים החמורים ביותר" נגד העיתון, שאותו כינו מפיץ "אחד השקרים המחרידים והמעוותים אי פעם". אלא שגורמים המעורים בנושא הסבירו כי לישראל כלל "אין קייס" לתביעת דיבה. הסיבה: העיתון היה "מאוד זהיר", לא הזכיר שמות פרטיים של חיילים וסוהרים, ואף כשהזכיר גופים כמו שב"ס, לא ציין באיזה כלא מדובר. תביעת דיבה בארצות הברית תיתקל בנוסף בתקדים בית המשפט העליון האמריקני מהפרשה "ניו יורק טיימס נגד סאליבן", הקובע שתובעים חייבים להוכיח כוונת זדון ולא רק שגיאה, רף שנועד להגן על חופש העיתונות.

הנתיב שנבחן כעת הוא הגשת כתב אישום על לשון הרע, שהסמכות לו נתונה ליועמ"שית גלי בהרב-מיארה ולפרקליט המדינה עמית איסמן. מי שפנה לדרך זו הוא ארגון "שורת הדין", המייצג נפגעי 7 באוקטובר. נשיאת הארגון, עו"ד ניצנה דרשן-לייטנר, קראה לטור "אחת מעלילות הדם השפלות ביותר שפרסם ה'ניו יורק טיימס' נגד מדינת ישראל" וטענה כי מדובר ב"קמפיין שנועד להתיר את דמם של ישראלים ויהודים ברחבי העולם".

ממשרד התפוצות נמסר כי אחד ממקורות המידע המרכזיים שעליהם הסתמך קריסטוף הוא ארגון Human Rights Monitor, שמייסדו ויו"ר, רמי עבדו, נגדו הוציא שר הביטחון לשעבר בני גנץ ב-2020 צו תפיסה מנהלי בגין פעילות בארגון המזוהה עם חמאס. גם הארגון השני שעליו הסתמך הטור, "אירו-מד מוניטור לזכויות האדם", מצוי תחת ביקורת חריפה, בין היתר בגלל היעדר שקיפות מתודולוגית, ובשל דוח שפרסם בעבר בו נטען כי ישראל היא מרכז לסחר בלתי חוקי באיברי אדם.

ההדים החיצוניים לא פחות חריפים. מחוץ למטה העיתון במנהטן נערכה הפגנה של ארגונים יהודיים פרו-ישראליים. מבקרים ציינו כי הטור פורסם יום אחרי שיצא לאור דו"ח בן 300 עמודים של נציבות אזרחית ישראלית המתעד את פשעי המין של חמאס ב-7 באוקטובר. ה"טיימס" הכחיש כל תיאום בין שני הפרסומים. לשאלת תיאורי הכלבים, שמומחי כלבנות ואילוף רבים הגדירו כ"בלתי סביר מבחינה ביולוגית", קריסטוף ענה כי קיימים מחקרים מדעיים התומכים בכך, אך לא הציג אותם.

העורך הראשי ג'ו קאהן ועורכת הדעות קייטי קינגסברי נדרשים עתה לנווט בין ביקורת פנימית, איומים משפטיים מחוץ, וגל ביטולי מנויים צפוי. הנהלת העיתון, בראשות המוציא לאור ארתור גרג סולצברגר והמנכ"לית מרדית קופיט לוין, ממשיכה לגבות את הפרסום ומבהירה שאין בכוונתה למשוך או לתקן את הטור.