נציב תלונות הציבור על שופטים, השופט בדימוס אשר קולה, קבע היום (רביעי) בהחלטה נדירה וחריפה כי התלונות שהוגשו נגד נשיא בית המשפט העליון יצחק עמית והשופטים חאלד כבוב ויחיאל מאיר כשר - בגין מתן החלטות שיפוטיות ביום שבת - נמצאו מוצדקות. הנציב פתח את החלטתו בשלוש המילים: "זכור את יום השבת לקודשו".
הפרשה החלה ב-4 באפריל השנה. ביום שבת ה-17 בניסן תשפ"ו, נתן ההרכב שלוש החלטות שיפוטיות מהותיות במסגרת עתירה שעסקה באישור הפגנות בעת המלחמה מול איראן. עמדת המדינה הוגשה באיחור, הטיפול בעתירה גלש לתוך השבת, וההחלטות פורסמו בשעות היום. בעקבות האירוע הגישו רבנים, נבחרי ציבור ועמותות ציבוריות תלונות חריפות לנציבות, בטענה ל"חילול שבת גמור ופגיעה בדמותה היהודית של המדינה".
השופטים ביקשו לדחות את התלונות. בתגובתם טענו כי מדובר היה בסוגיית "פיקוח נפש" או "מניעת נזק רציני" הקשורה לביטחון המפגינים והשוטרים. לדבריהם, פיקוד העורף ביקש להגיש את תגובתו רק ביום השבת, וההפגנות היו אמורות להתקיים בכל מקרה, ולכן נדרשה הנחיה משפטית מיידית. השופטים הסתמכו על תקנה 2(א) לתקנות סעד מידי, והדגישו כי מדובר בסוגיה הנתונה לשיקול דעת המותב.
הנציב קולה דחה את הטיעון מכל וכל. הוא קבע כי לאחר בחינת מכלול הנסיבות, לא קמה דחיפות שהצדיקה מתן שלוש החלטות מהותיות בשבת, וכי ניתן וראוי היה למצוא פתרונות דיוניים חלופיים שהיו מונעים את חילול השבת. "התנהלות ההרכב", כתב, "מהווה פגיעה בדרך ניהול המשפט הראויה ובאמון הציבור במערכת המשפט".
הנציב ביסס את קביעתו על חוק יסוד: ישראל - מדינת הלאום של העם היהודי, שבו מעוגן מעמדה המיוחד של השבת. הוא הפנה גם לדברי נשיא העליון לשעבר אהרן ברק בבג"ץ חורב, שקבע כי "השבת מקפלת בחובה את תמצית צביונה של היהדות. על צביונה של השבת נתנו נפשם רבים מבני עמנו בהיסטוריה רווית הדם שלנו". הנציב הוסיף כי על בית המשפט העליון מוטלת "חובה מוגברת לכבד את קדושת השבת ולפעול במסגרת החריגים בצמצום ובזהירות יתר".
בלב ההחלטה עמדה הדרישה מהשופטים להיות שלמים עם שתי זהויות בו-זמנית. "הציפייה מהרכב שופטי בית המשפט העליון הדנים בעתירה מסוג זה, היא שיתעטפו הן 'בגלימתם היהודית' והן 'בגלימתם הדמוקרטית'", כתב קולה. "הציבור מצפה שהדיון יתנהל תוך הגנה על ערכי היסוד של מדינת ישראל, כשהשבת תהיה נר לרגלם ואבן יסוד להתנהלותם. בענייננו, לא כך נעשה". הנציב סיים את החלטתו בציטוט מאחד העם: "יותר משישראל שמרו את השבת, שמרה השבת אותם".
על ההחלטה השיבו מקורות משפטיים בביקורת נוקבת. לדבריהם, "נראה שקיימת חוסר הבנה של מה זה בקשה לצו ביניים בבג"ץ". עוד טענו כי "ההחלטה מהווה התערבות בשיקול דעת שיפוטי, וניכר שבולטת חוסר ההתמצאות של הנציב קולה במשפט ציבורי". לפי הטענה, ההחלטה קובעת ממצאים על התנהלות בלתי-חוקית של מי שלא היו כלל צד לתלונות, ולא קיבלו זכות טיעון בנושא.
מערכת בתי המשפט מסרה בתגובה כי היא "מכבדת את קדושת השבת ואת אופייה היהודי והדמוקרטי של המדינה", אך הדגישה כי "חובתו של בית המשפט לתת מענה משפטי בהתאם לסמכותו, במצבים חריגים ודחופים וכאשר נשקפים סיכונים ממשיים לציבור. ההחלטות התקבלו מתוך אחריות כלפי הציבור, בהתאם לדין, ומתוך ניסיון לאזן בין כלל השיקולים הרגישים והמורכבים שעל הפרק".
מדובר בהחלטה שמקורות משפטיים מגדירים כנדירה, ואולי תקדימית בעצם הנכונות של הנציב לקבוע ממצאים ביחס להתנהלות שיפוטית. שאלת הסמכות עצמה נויידה בהחלטה: קולה ביסס את כניסתו לתחום על ההגדרה של "דרך ניהול המשפט", שלגביה נתונה לו סמכות ברורה. לבית המשפט העליון אין כיום כל מנגנון ערעור רשמי על החלטות הנציבות, וההחלטה צפויה להמשיך ולהדהד בשיח הציבורי סביב יחסי הדת והמדינה בתוך מערכת המשפט.
ההחלטה מוסיפה שכבה נוספת למתח המתמשך בין הממסד השיפוטי לבין הציבור הדתי, בשאלה איפה עוברת הגבול בין דחיפות לגיטימית לבין רגישות לערכי היסוד של המדינה.
תגובות
רגע, שקט פה מדי
דעתך חשובה - תהיו הראשונים להגיב על הכתבה