בית המשפט העליון: אסנהיים לא ימסור למשטרה את חומרי הגלם של ריאיון פלדשטיין

בית המשפט העליון קבע היום (רביעי) כי המשטרה לא תוכל לקבל בשלב זה את חומרי הגלם מהראיון שערך העיתונאי עמרי אסנהיים עם אליעזר פלדשטיין, ששודר בערוץ כאן 11. פסק הדין ניתן פה אחד בהרכב נשיא בית המשפט העליון יצחק עמית, השופט אלכס שטיין והשופט חאלד כבוב.

צילום: יצחק עמית

הפרשה החלה בדצמבר 2025, כשאסנהיים שידר ראיון בן שלושה פרקים עם פלדשטיין, דוברו לשעבר של ראש הממשלה. הראיון עסק בחקירות נגד פלדשטיין ויונתן אוריך ב"פרשת הבילד", שבה נחשדו השניים בהדלפת מסמך מסווג לעיתון הגרמני. בנוסף, בראיון תיאר פלדשטיין פגישה לילית דחופה שקיים בחניון הקריה בתל אביב עם ראש הסגל של ראש הממשלה, צחי ברוורמן, בעניין החקירות. לדברי פלדשטיין, ברוורמן שאל אותו מה הוא יודע על החקירה ורמז כי ביכולתו לגרום לה להיעלם; ברוורמן מכחיש גרסה זו. בעקבות חשיפה זו פתחה המשטרה בחקירה נוספת, שכונתה "פרשת הפגישה הלילית".

המשטרה, יחד עם אוריך, דרשה לקבל לידיה את כלל חומרי הגלם מהראיון, כלומר את ההקלטות הלא ערוכות, מכוח סעיף 43 לפקודת סדר הדין הפלילי. בית משפט השלום קיבל את עמדת המשטרה והורה לאסנהיים למסור את החומרים. אסנהיים ערער, ובית המשפט המחוזי מרכז לוד הציע פשרה לפיה יעביר את החומרים לעיון בית המשפט בלבד. אסנהיים סירב, והערר נדחה. התיק הגיע לעליון בשל השלכות הרוחב שלו.

בפסק הדין דחה הנשיא עמית על הסף את בקשת אוריך לקבל את חומרי הגלם. הוא קבע באופן מפורש כי סעיף 43 לפקודה נועד לשימושן של רשויות החקירה והתביעה בלבד, ואינו כלי שחשוד יכול להשתמש בו לקידום ענייניו.

לגופו של עניין, הרחיב העליון משמעותית את גבולות החיסיון העיתונאי. עד כה הוכר החיסיון בעיקר ביחס לזהות המקור. כעת נקבע כי מדובר ב"חיסיון מוסדי" שנועד להגן על שלושה גורמים במקביל: המקור, העיתונאי וזכות הציבור לדעת. לפיכך, החיסיון יחול גם על חומרי גלם שלא שודרו ועל מידע שנמסר "שלא לציטוט", אפילו אם המקור בחר להתראיין בפנים גלויות ולא שמר על אנונימיות.

בית המשפט הדגיש במפורש כי הרחבה זו חלה גם על "חומרי גלם שהושגו נוכח יחסי אמון שנרקמו בין העיתונאי ובין המקור" — קביעה שמרחיבה את ההגנה מעבר לחיסיון הקלאסי על זהות המקור.

השופטים הדגישו את חשיבות חופש העיתונות ואת תפקידה של העיתונות כ"רשות רביעית". הם ציינו כי כפיית מסירת חומרים עיתונאיים עלולה ליצור "אפקט מצנן", שבו מקורות יחששו להעביר מידע לעיתונאים מחשש שייחשף בפני רשויות החקירה. עם זאת הובהר כי מדובר בחיסיון יחסי בלבד, ובית המשפט רשאי להסירו במקרים המתאימים. השופט שטיין הוסיף הסתייגות, לפיה החיסיון לא יגן במקרים שבהם העיתונאי פועל תוך הפרת חוק מודעת הנוגעת לסודות המדינה.

העליון אימץ מנגנון דו-שלבי לטיפול בבקשות משטרתיות נגד עיתונאים. בשלב הראשון, המשטרה חייבת לעמוד בנטל כבד ולהוכיח שהחומרים המבוקשים רלוונטיים ונחוצים באופן קריטי, ושמוצו כל פעולות החקירה החלופיות. רק אם תנאים אלה מתקיימים, יגיעו לשלב השני שבו יוכל העיתונאי לטעון לחיסיון.

במקרה הנוכחי, קבע העליון כי המשטרה לא עמדה כלל בשלב הראשון. הנשיא עמית מתח ביקורת חריפה על הדרישה לקבל את "כלל החומרים", וכינה אותה "מסע דיג". השופטים ציינו כי הבקשה הייתה רחבה וכוללנית מדי, כי לא הוכחה הרלוונטיות של כל החומרים המבוקשים, כי המשטרה שינתה לאורך הדרך את נימוקיה לצורך הבקשה, וכי לא הוברר שמוצו פעולות חקירה אחרות לפני הפנייה לבית המשפט.

אף שהמשטרה הפסידה בסיבוב הנוכחי, בית המשפט הותיר לה פתח להמשיך. נקבע כי אם המשטרה תרצה לחזור על ניסיונה, עליה להגיש עד ה-3 ביוני 2026 בקשה חדשה, מצומצמת וממוקדת, שתבהיר בדיוק אילו חומרים ספציפיים דרושים לה ולשם מה. מטעמי יעילות דיונית נקבע כי הבקשה החדשה, אם תוגש, תידון ישירות בבית המשפט העליון.