ביברס נאתכו פורש מכדורגל בגיל 38

אחד הכדורגלנים הישראלים הגדולים של כל הזמנים תולה את הנעליים. ביברס נאתכו, בן 38, הודיע הערב (רביעי) רשמית על פרישה ממשחק פעיל. בשבת יעלה לאצטדיון בחומסקה בבלגרד למשחקו האחרון, כשפרטיזן מארחת את ראדניק סורדוליצה בליגה הסרבית.

במסר מרגש שפרסם לאוהדי פרטיזן, כתב נאתכו: "לפעמים בחיים הכול מסתדר בדיוק כמו שרצית, לפעמים הכול מתפרק. זה תמיד היה ותמיד יהיה שחור ולבן. אחרי יותר מ-500 משחקים ומאות שערים ובישולים, המסע שלי מגיע לסיומו. לא יכולתי לדמיין את עצמי משחק במקום אחר אחרי פרטיזן. האצטדיון הזה הפך לבית שלי".

נאתכו, בן העדה הצ'רקסית-מוסלמית שנולד בכפר כמא, התחיל את דרכו במחלקת הנוער של הפועל תל אביב. בעונת 2006/07 עלה לבוגרים וזכה מיד בגביע המדינה. הוא הפך לבורג המרכזי בקישור תחת המאמן אלי גוטמן וסייע להפועל בקמפיין אירופי בלתי נשכח, כזה שהסתיים בדאבל ההיסטורי של 2010 - אם כי נאתכו עצמו כבר עזב חודשיים לפני הבטחת התואר.

במרץ 2010 נמכר לרובין קאזאן הרוסית, ומאותו רגע החלה קריירה בינלאומית שאין לה מקבילה בכדורגל הישראלי. 16 עונות רצופות מחוץ לישראל. ברובין קאזאן זכה בגביע הרוסי ובסופר קאפ המקומי, ונבחר לשחקן הזר המצטיין של הליגה הרוסית ב-2013. לאחר מכן עבר לפאוק סלוניקי היוונית, שם הגיע לשיאי שכר של כ-1.5 מיליון יורו לעונה, ומשם לקבוצת הפאר צסק"א מוסקבה. בצסק"א זכה ב-2016 באליפות רוסיה, הופיע בליגת האלופות וענד את סרט הקפטן. הרוסים אפילו ניסו לאזרחו כדי שישחק בנבחרתם, אך נאתכו סירב בתוקף.

אחרי עונה באולימפיאקוס היוונית, הגיע ב-2019 לתחנה האחרונה והארוכה ביותר שלו: פרטיזן בלגרד. שבע עונות, למעלה מ-200 הופעות, יותר מ-73 שערים, אזרחות סרבית ומעמד של אגדה חיה באצטדיון. אוהדי השחורים-לבנים ראו בו מנהיג על הדשא ואחד הזרים האהובים ביותר בתולדות המועדון. העונה הנוכחית, לעומת זאת, הייתה מאתגרת: נאתכו פתח בהרכב רק חמש פעמים, דקות המשחק שלו צנחו, ואי-שביעות הרצון מהתנהלות המועדון הובילה להחלטה לסיים.

במדי נבחרת ישראל כתב נאתכו פרק היסטורי. 88 הופעות לאומיות מציבות אותו במקום החמישי בטבלת שיאני ההופעות בכל הזמנים, אחרי יוסי בניון, טל בן-חיים, אריק בנאדו ואלון חרזי. ב-2018 עשה היסטוריה כשעלה למשחק מול רומניה עם סרט הקפטן, והפך לשחקן הלא-יהודי הראשון שמשמש כקפטן נבחרת ישראל הבוגרת. הוא הנהיג את הנבחרת עד מרץ 2023, אז נפרד בטקס מרגש במשחק מול קוסובו והעביר את הסרט לאלי דסה. על תרומתו לספורט ולחברה הוענק לו אותה שנה עיטור נשיא מדינת ישראל.

לאורך כל הקריירה שיחק נאתכו עם הספרה 6 על הגב, מחווה לבת דודתו, הכדורסלנית נילי נאתכו שנהרגה בתאונת דרכים ב-2004. לבנו הבכור קרא אכרם, על שם אביו שנפטר מדום לב ב-2008, לפני שנאתכו פרץ בגדול באירופה. שני האנשים הכי חשובים בחייו לא זכו לראות את מה שבנה.

נאתכו גדל במשפחה צ'רקסית של לוחמי צה"ל, ואביו אכרם שירת במג"ב. הפטריוטיות הזו הייתה חלק בלתי נפרד ממנו לאורך כל הדרך, גם כשלחצו עליו לשחק עבור נבחרת אחרת. לא תמיד זכה בארץ לקרדיט המלא שמגיע לו, חלקית בגלל ביקורות על כך שלא שר את ההמנון כקפטן מוסלמי. בכל תחנה בחו"ל, לעומת זאת, הוא זכה להערצה אמיתית.

לאחר הפרישה, נאתכו הצהיר בעבר כי ישוב לכפר כמא ויפתח דור חדש של שחקנים. ייתכן שיקים אקדמיה לצעירים, וגם אפשרות של שילוב בתפקיד מקצועי בהתאחדות לכדורגל או בהפועל תל אביב עולה על הפרק. עם זאת, חזרה לאדום כסגירת מעגל מקצועית לא צפויה, נוכח גילו ואי-רצונו לשוב לשחק בישראל.