שר האוצר בצלאל סמוטריץ' בחר את חג השבועות כדי לפרסם טור שמחבר בין מתן תורה, ביכורים ושדה הקרב, ולמעשה להניח את הבסיס האידיאולוגי לעמדתו בסכסוך הגדול של הרגע: מי נושא את נטל הלחימה ומי לומד.
צילום: סמוטריץ"ציונות ללא חיבור לתורה היא גוף ללא נשמה, והולכת לאיבוד", כתב סמוטריץ'. המשפט הזה לא נכתב בוואקום. הוא נכתב בשבועות 2025, כשהמדינה שסועה סביב שאלת הגיוס החרדי, וכשמפלגתו של סמוטריץ' עצמה מגנה כל ניסיון להכריח ישיבות לשלוח תלמידים לצבא.
אבל הטור מורכב יותר מסיסמה. סמוטריץ' לא נעצר בביקורת על הציונות החילונית. הוא הלך לכיוון השני ואמר בפירוש ש"גם התורה לא נועדה להישאר רק בין כותלי בית המדרש". המשפט הזה, בהקשר הנוכחי, הוא אמירה שמי שמכיר את השפה הפנימית של העולם הדתי-לאומי מזהה אותה מייד. זו ביקורת עקיפה, אך ברורה, על מי שמצמצם את תפקיד התורה לכתלי הישיבה בלבד.
בטור פרש סמוטריץ' את החיבור שבין שני ממדי החג: מתן תורה מצד אחד, וחג הביכורים עם "האדמה, הטרקטור והתוצרת החקלאית" מצד שני. לדבריו, אלה לא שני עולמות נפרדים אלא ביטוי אחד של הקשר בין העם, התורה והארץ. הוא ציין שהחלוצים הציוניים שהחיו את חגיגות הביכורים "לא המציאו חג חדש", אלא שאבו ממסורת שנעדרה בגלות. גם כאן יש רמז: הציונות הדתית מבקשת לרשת את הנרטיב החלוצי, לא להתנגד לו.
הפסקה שהדהדה ביותר עסקה בלוחמים. "כשאנחנו רואים את הלוחמים שמשלבים ספרא וסייפא, שמסתערים עם ספר בכיס המדים, וחלקם לצערנו לא חוזרים, אנחנו מבינים את עומק החיבור", כתב. הדגש על "חלקם לא חוזרים" הוא לא רטוריקה. זה הטיעון האמיתי: יש אנשים שיוצאים לקרב עם תורה ביד, ומשלמים בחייהם. זה החיבור שסמוטריץ' רוצה לשים במרכז.
מה שנעדר מהטור, ומה שהופך אותו לכלי פוליטי יותר מאשר רק מחשבה חגיגית, הוא כל התייחסות לשאלה הקשה: מה קורה עם מי שלא יוצא לקרב? סמוטריץ' מציג את מי שמשלב תורה ולחימה כאידיאל, אבל אינו מתמודד עם השאלה אם מי שלא משלב כלל, ונשאר בישיבה, הוא חלק מאותו חיבור עמוק שהוא מפאר.
הרקע לטור הוא שנתיים וחצי של מלחמה שבמהלכן, כפי שסמוטריץ' עצמו ציין, "החיבור העמוק הזה בין עם, תורה וארץ מקבל ביטוי עילאי של מסירות נפש". בפועל, המלחמה חידדה יותר מכל עניין אחר את השסע בין מי שנלחם לבין מי שלא, ואת הכעס ההולך וגובר של משפחות החיילים כלפי החרדים הפטורים מגיוס.
סמוטריץ' סיים את הטור במשפט שמסכם את השאיפה של הציונות הדתית כפי שהוא מנסח אותה: "בליל שבועות נתחבר מחדש למתן תורה, ומתוכה נמשיך לבנות ולפתח את הארץ והמדינה שלנו". הגדרה שאין בה הפרדה בין הדתי ללאומי, בין הישיבה לצבא, ובין הרוח לאדמה. האם הציבור הרחב, ובכלל זה חיילים שיצאו ללחימה בלי ספר בכיס המדים, רואה את התמונה כך, יישאר לראות.
הטור עורר התייחסויות ברשתות החרדיות והדתיות-לאומיות, כשחלקים ממגזר הציונות הדתית מברכים על הניסוח ומבקריו מצביעים על הפער בין הדברים לבין המדיניות שסמוטריץ' מקדם בפועל בנושא גיוס תלמידי הישיבות.
תגובות
רגע, שקט פה מדי
דעתך חשובה - תהיו הראשונים להגיב על הכתבה