הכנסת מקדמת חוק שיפתח את שוק האשראי לעסקים קטנים

ועדת הכלכלה של הכנסת אישרה לקריאה שנייה ושלישית את הצעת החוק להקמת מאגר נתוני אשראי לעסקים. המהלך, שמקדמים יחד משרד האוצר, משרד המשפטים ובנק ישראל, נחשב לאחד הצעדים המשמעותיים ביותר להגברת התחרות בשוק האשראי העסקי בשנים האחרונות. אם המליאה תאשר את החוק, ישראל תצטרף למדינות שבהן מאגרי מידע עסקיים הפכו לכלי מרכזי בשבירת הריכוזיות הבנקאית.

הבעיה שהחוק בא לפתור ידועה זה שנים: כ-92% מהעסקים הקטנים והבינוניים בישראל לוקחים אשראי מהמערכת הבנקאית, ו-83% מהם עושים זאת דווקא מהבנק שבו מתנהל החשבון שלהם. המשמעות היא שהבנק יודע על העסק הרבה יותר מכל מתחרה פוטנציאלי, ויתרון המידע הזה מאפשר לו לגבות ריבית גבוהה יותר בלי לחשוש שלקוח ייקח את עסקו למקום אחר. בשפה המקצועית קוראים לזה "לקוח שבוי", ובשפה פשוטה - עסק שאין לו ברירה.

המאגר החדש נועד לשנות את משוואת המידע הזו. בדומה למאגר נתוני האשראי שפועל עבור משקי בית מאז 2019, גם כאן ייאסף מידע פיננסי על עסקים ויונגש, בכפוף לרגולציה, לגופים פיננסיים מגוונים: בנקים, חברות אשראי, גופי מימון חוץ-בנקאי וחברות פינטק. כאשר לכולם תהיה גישה לאותו מידע, היכולת של בנק אחד להחזיק בעסק כלקוח שבוי תתכווץ משמעותית. תחרות על הלקוח תגדל, והריבית, על פי ההיגיון הכלכלי הבסיסי, אמורה לרדת.

באוצר מעריכים שהמהלך יוביל לחיסכון של לפחות 1.5 מיליארד שקל בשנה לעסקים קטנים ובינוניים. הסכום הזה מגיע בעיקר מהפחתת ריביות ומהגדלת מספר השחקנים שמתחרים על אותו לקוח. עסקים קטנים ובינוניים, שמעסיקים חלק גדול מהעובדים במשק הישראלי, נאלצים לעיתים לשלם ריביות גבוהות יותר מחברות גדולות שיש להן גישה לשוקי הון מגוונים. מאגר האשראי אמור לצמצם את הפער הזה.

הרעיון אינו נחות מניסוי. מאגר האשראי למשקי בית, שמופעל על ידי בנק ישראל, כבר הוכיח שהוא עובד. מחקרים שנעשו בשנים שלאחר הקמתו מצאו שהמאגר צמצם פערי מידע בין הבנקים לגופים חוץ-בנקאיים, הרחיב את מספר נותני האשראי והחליש את אותה "פרמיית הלקוח השבוי". בממשלה מקווים לשחזר את אותו אפקט גם בשוק העסקי, שנחשב מרוכז ופחות תחרותי אפילו בהשוואה לשוק הצרכני.

החוק כולל גם הקלה משמעותית בנוגע לנתוני אשראי שליליים. תקופת הרישום של כשלי אשראי תקוצר משלוש שנים לשנה אחת בלבד. עסק שנקלע לקשיים נקודתיים ועבר אותם יוכל לחזור למעגל האשראי מהר יותר, בלי שצל העבר ישפיע על יכולתו לגייס מימון לאורך שנים. בנוסף, בתקופות חירום יוכל הממונה על נתוני האשראי להחריג מידע שלילי באופן מיידי, כדי למנוע פגיעה רוחבית ביכולת עסקים לקבל מימון בזמן משבר.

לצד האופטימיות, קיימות גם הסתייגויות שראוי לקחת ברצינות. שאלת הפרטיות היא לא עניין טכני - מאגר אשראי עסקי כולל מידע רחב על התנהלות כלכלית, החזרי הלוואות ועמידה בתשלומים. הרחבת הגישה למידע הזה מגדילה את שטח ההתקפה הפוטנציאלי לדליפות או שימוש לא ראוי, גם כשהמאגר פועל תחת רגולציה מחמירה. זו לא שאלה תיאורטית, אלא סיכון תפעולי שמחייב פיקוח צמוד.

מכשול נוסף שהמאגר לא בהכרח פותר הוא הסיכון לעסקים חלשים יותר. כאשר מידע הופך שקוף ונגיש לכולם, עסקים איכותיים ייהנו מתחרות מוגברת וריביות נמוכות יותר. אבל עסקים עם היסטוריה פיננסית מורכבת או דירוג אשראי נמוך עלולים דווקא לגלות שיותר גופים פיננסיים בוחרים להימנע מהם, או שהסיכון שלהם מתומחר גבוה יותר בצורה מפורשת. בנק ישראל ומשרד האוצר טוענים שדווקא מידע רחב ואחיד מקטין מצבים שבהם עסק נדחה בגלל חוסר מידע, לא בגלל סיכון אמיתי. זו טענה סבירה, אבל היא תיבחן רק בנתוני השטח.

השלב הבא הוא אישור החוק במליאת הכנסת. אם יעבור, ישראל תצטרף לקבוצה גדלה של מדינות שבהן תשתית מידע פיננסי עסקי משמשת כלי תחרותי מרכזי. השאלה האמיתית היא לא אם המהלך הגיוני מבחינה עקרונית, אלא מה יהיה קצב הכניסה של שחקנים חוץ-בנקאיים לשוק, כמה זמן ייקח עד שהתחרות תיצור לחץ ממשי על הריביות, ואם הרגולציה תהיה חזקה מספיק כדי להגן על המידע הרגיש שיזרום במערכת.