רשות המיסים מגבשת הצעת חוק שתכריח את יוצאי היחידות הטכנולוגיות בצה"ל להירשם כחברות ישראליות למשך עשר שנים לאחר שחרורם, גם אם עברו לחו"ל. ההצעה, שהתגלתה בכנס משפטי באוניברסיטת בר-אילן ב-26 במאי 2026, חושפת מתח עמוק שגודל זמן רב בין המדינה לבין הגל הגדל של יזמים ישראלים שבוחרים לרשום את חברותיהם בחו"ל.
מנהל רשות המיסים, עו"ד שי אהרונוביץ', הציג את הרעיון בגלוי: "אנחנו בוחנים את האפשרות לקדם חקיקה שלפיה, למשך עשר שנים מהשחרור, חברה שהוקמה על ידי מי שהשתחרר מיחידה טכנולוגית תיחשב לחברה הרשומה בישראל, עם ההשלכות המיסוייות הנובעות מכך." לא מדובר בהצעה שולית. רשות המיסים אישרה את הדיווח והוסיפה שהיא בוחנת את ההיתכנות המשפטית והכלכלית של המהלך.
על פי הטיוטה המתגבשת, החוק יחול על כל מי ששירת 24 חודשים לפחות ביחידה שעיסוקה המרכזי הוא מחקר ופיתוח טכנולוגי, סייבר או מודיעין טכנולוגי. בפועל, מדובר במגוון רחב של יחידות שמופיעות בענף ההייטק בשל בוגריהן: יחידה 8200, לוטם, מרם, ויחידות נוספות בזרוע המודיעין, בזרוע התקשוב ובחיל הקשר. הכוונה היא שבוגרים אלה ייחשבו לתושבי ישראל לכל דבר ועניין לאורך העשור שלאחר שחרורם, גם אם מרכז חייהם יהיה במדינה אחרת לחלוטין. כך, הם לא יוכלו לנתק את תושבותם הישראלית ויחויבו לשלם מס בישראל על כל הכנסותיהם בעולם.
הרציונל של הרשות נשמע הגיוני על הנייר. "המדינה משקיעה משאבים עצומים בהכשרת חיילים ביחידות המובחרות, אך במקום ליהנות מפירות ההשקעה, נאלצת לראות את אותם בוגרים מקימים או מעתיקים את פעילותם למדינות אחרות," כך אמר בכיר ברשות. הוא הוסיף: "כמעט כל בוגר 8200 מקים סטארטאפ. זה משאב שהמדינה פיתחה והשקיעה בו. יש עסקאות של עשרות מיליארדי דולרים עם מעט מאוד מיסים. המס שנגרע מהמדינה יכול להגיע לעשרות מיליארדים על פני כמה שנים."
הדוגמה הבולטת שעומדת ברקע הדיון היא חברת Wiz, שהוקמה על ידי אסף רפפורט ובוגרי 8200 נוספים ונמכרה לגוגל תמורת 32 מיליארד דולר. החברה נרשמה בדלאוור, ורשות המיסים סבורה שהמדינה לא הצליחה לגבות ממנה מס על הקניין הרוחני בשיעור שהיה מגיע לה אילו פעלה כחברה ישראלית לכל דבר. זהו בדיוק העיוות שהחוק המוצע נועד לתקן.
אך מומחי מיסוי וטכנולוגיה כבר מגייסים אש. עו"ד ליאור נוימן, ראש מחלקת המסים בבית המשפט הורוביץ, מכנה את ההצעה "חקיקה דראקונית". לדבריו: "אם רוצים שבוגרי יחידות טכנולוגיות יישארו בארץ, צריך לברוא את התנאים שיגרמו לכך שיהיה להם אינטרס לכך. אבל מכאן ועד לקביעת תנאים דראקוניים שבהם בוגר יחידה טכנולוגית לא יוכל להעביר את מרכז חייו לחו"ל, יש מרחק עצום. זה גם פוגע בלא-פרופורציוניות." נוימן מוסיף כי ההצעה סותרת אמנות מס בינלאומיות שמגדירות תושבות על פי פרמטרים כמו מספר ימי שהייה בכל מדינה, מקום מגורים קבוע ומקום פעילות עסקית.
עו"ד דניאל פסרמן, ראש מחלקת המס במשרד גורניצקי, מעלה שאלות מעשיות לא פחות חריפות: "אם בוגר שהעביר את מרכז חייו לארצות הברית ממשיך להיחשב תושב ישראל למטרות מס, כיצד תיפתר בעיית התושבות הכפולה והמיסוי הכפול? כיצד תיושם אמנת המס? הגעה להסכם בין המדינות עשויה לקחת שנים. מעבר לשאלות העקרוניות והאתיות שמעלה ההצעה, היא כרוכה בשאלות מעשיות גדולות המטילות ספק בישימותה."
נוימן מדגיש גם זווית שלא זכתה לתשומת לב מספקת: הנזק הפוטנציאלי למוטיבציית הגיוס ליחידות האלה. "המדינה מכריחה מתגייסים ליחידות אלה להיות כפופים להגבלה לעשור. הצבא יצטרך להודיע לגיוסים ולגרום להם לחתום על התחייבויות מחמירות, כאשר רוב הצעירים בגיל זה עוד לא מתחילים להבין את המשמעויות של חתימה על התחייבויות כאלה." כאן בדיוק מסתתרת הפרדוקסליות של ההצעה: ייתכן שניסיון לשמר את הפירות של המערכת יפגע בצינור שמייצר אותם.
רשות המיסים הבהירה שהחוק, אם יאושר, לא יוחל רטרואקטיבית. רק מי שיתגייסו לאחר כניסתו לתוקף יהיו כפופים לו, כך שבוגרים קיימים לא ייפגעו. עם זאת, הכוונה להגיש את הצעת החוק לכנסת ברורה, ורשות המיסים מעידה שיש לה ביטחון גבוה שהיא תעבור. המאבק האמיתי כנראה עוד לפנינו, ובמוקדו שאלה פילוסופית שקשה לפתור: עד כמה רשאית מדינה הגובה שירות חובה לתבוע, לאחר מכן, גם את הפירות הכלכליים של אותו שירות?
רשות המיסים מאשרת שבוחנת את ההצעה ומתכוונת לקדמה בכנסת, בעוד מומחי מיסוי מתארגנים לערעור משפטי שיכול לבחון את גבולות חופש העיסוק וחופש התנועה של אזרחים ישראלים לאחר שחרורם מהשירות הצבאי.
תגובות
רגע, שקט פה מדי
דעתך חשובה - תהיו הראשונים להגיב על הכתבה