ארה"ב מקדמת הסכם עם איראן שיכבול את ידי ישראל

ארה"ב קרובה לחתימת מזכר הבנות עם איראן שיכלול הפסקת אש ממושכת, ולפי ההערכות יותיר את המשטר האיראני בעינו. ההסדר, אם ייחתם, יבוא בלא תיאום מלא עם ישראל ויגביל את יכולת הפעולה שלה מול טהרן. זו תמונת המצב האסטרטגית ב-29 במאי 2026, פחות מחצי שנה לפני הבחירות בישראל.

דיווחים מסוף השבוע האחרון מצביעים על כך שארה"ב ואיראן הגיעו לנוסח ראשוני של מזכר הבנות, הממתין לאישור טראמפ. על פי מסמך ההבנות, שנחשף לראשונה על ידי אתר אקסיוס, ההסכם כולל הארכת הפסקת האש ב-60 ימים נוספים, פינוי מוקשים מנתיב המים בתוך 30 יום, ואיסור על איראן לגבות אגרות מעבר במצר — ובתמורה הסרה הדרגתית של המצור הימי האמריקני והקלה בסנקציות על ייצוא הנפט האיראני. המסמך אינו מבהיר עדיין מה יקרה עם האורניום המועשר שברשות איראן, ומה תמורות תקבל טהרן. מה שברור הוא שהמתווה צפוי להאריך את הפסקת האש ולשמר את שלטון הרפובליקה האיסלאמית, בדיוק כפי שמתווה ויטקוף שמר בפועל על שלטון חמאס בעזה. ההבדל, כפי שמזהירים מנתחים ישראלים, הוא מהותי: השתקמות איראן אינה השתקמות של חמאס.

סגן הנשיא ג'יי.די ואנס הבהיר בשעות הלילה של יום חמישי כי "אנחנו עדיין לא שם, אבל קרובים מאוד", וציין שהמשא ומתן נמשך תוך דיונים על ניסוח ספציפי ועל שאלות ליבה בנושא הגרעין. ואנס תיאר את הנקודות הפתוחות בגילוי לב יוצא דופן: "ישנן שתי נקודות מחלוקת בנוגע לסוגיות הגרעין — מלאי האורניום המועשר ביותר ותהליך ההעשרה". הוא הוסיף כי גם אם הצדדים יגיעו להסכם על השמדת המאגר, שאלת האופן המעשי תישאר פתוחה: "איך עושים את זה? מתי? איך מקבלים גישה אליו? החומר הזה קבור עמוק מאוד מתחת לאדמה". על פי הערכות, איראן מחזיקה כיום בכ-440 קילוגרמים של אורניום המועשר לרמה של 60%, קרוב לרמה הדרושה לפיתוח נשק גרעיני. ואנס לא הסתיר את חוסר הוודאות: "קשה לומר מתי הנשיא יחתום על מזכר ההבנות, או אפילו אם בכלל יחתום עליו. עשינו התקדמות משמעותית".

טראמפ עצמו אמר בראיון לרשת פוקס ניוז כי הוא מעדיף להגיע להסכם עם איראן, אך הדגיש שכל האפשרויות נותרות על השולחן. גורמים אמריקניים רשמיים מסרו לתקשורת הכלכלית כי מזכר ההבנות עם איראן קובע גם כי המלחמה בין ישראל לחיזבאללה תסתיים, בהתאם לתנאי ההסדר הכולל. שר האוצר האמריקני סקוט בסנט העריך כי מחירי הנפט עשויים "לרדת מהר מאוד" לאחר חתימה סופית.

סוגיה נוספת שמעכבת חתימה היא דרישת איראן לקבל לידיה 24 מיליארד דולר מכספיה המוקפאים כבר עם החתימה. טראמפ, שביקר בחריפות את הסכם הגרעין של ברק אובמה שכלל העברת כספים ישירה לטהרן, מתנגד למהלך שכזה. צוותו בוחן אפשרות שמדינות כגון קטר וסעודיה יעבירו את הכספים, ואף דן ביוזמה לשכנע מדינות מפרץ לממן קרן השקעות אזורית בסך 300 מיליארד דולר לשיקומה של איראן.

מוקד חיכוך נוסף שהתגלה הוא מחלוקת חריפה בין מדינות המפרץ לסולטנות עומאן. דיפלומט ממדינה מתווכת מסר כי מדינות המפרץ מתנגדות בתוקף לרעיון של ניהול משותף של עומאן ואיראן את מצר הורמוז ולגביית תשלום במצר. לדבריו, במהלך שיחות שקיימו האיראנים בדוחה, בירת קטר, ניסו המתווכות לשכנע את טהרן להחזיר את המצב לקדמותו ולפתוח את המצר לחלוטין כפי שהיה לפני המלחמה.

ישראל לא ישבה בחיבוק ידיים. שיתוף הפעולה עם סנטקום בתחילת המלחמה עם איראן נחשב להישג דיפלומטי של נתניהו, אך הברית כבלה את ידי ישראל גם מול חיזבאללה. כעת, עם ההסדרה המתגבשת מול טהרן, ארה"ב מצמצמת את מעורבות ישראל ומושכת את הטיפול לידיה הבלעדיות. השאלה שנשאלת בירושלים היא מה נשאר לישראל מחופש הפעולה שהיה לה בתחילת הדרך.

בישראל צופים בדאגה ברורה. גורמים ישראליים ציינו כי ראש הממשלה בנימין נתניהו פועל לשכנע את טראמפ שההנהגה האיראנית "משחקת איתו משחקים", בניסיון לדחוף את הממשל לנקוט בצעדים תקיפים יותר. טראמפ מסר לפי הדיווחים את טיוטת ההסכם לעיון בעלות הברית, ובהן ישראל. במקביל, הנשיא כורך כעת את ההסכם עם איראן בסוגיות רחבות יותר, ובראשן הצטרפות סעודיה וקטאר להסכמי אברהם ונרמול יחסיהן עם ישראל. בישיבת הקבינט אמר טראמפ בגלוי: "אני אפילו לא בטוח שכדאי לנו לעשות את ההסכם עם איראן אם הן לא יחתמו".

היום הוא ה-51 להפסקת האש עם איראן וה-42 מההכרזה על הפסקת האש בלבנון. בחזית הצפונית המצב אינו פשוט. בשבועיים האחרונים חוסלו שבעה מפקדי שטח מרכזיים של חיזבאללה, בהם מפקד גזרת אלח'יאם, קצין המודיעין של גזרת שקיף, אחראי ההנדסה בגזרת יחמר וסגנו, ומפקד גזרת ג'בשית. מתחילת מבצע "שאגת הארי" חוסלו כ-2,500 מחבלי חיזבאללה, מתוכם כ-800 מאז כניסת הפסקת האש לתוקף. מדי יום מבוצעות בממוצע למעלה מ-100 תקיפות בלבנון. אזעקות נשמעו באזור משגב עם בצפון בשל חדירת כטב"מ, וכן בעקבות ירי טילים של חיזבאללה לאזור הגבול.

אבל מה שמעיב על ההישגים הטקטיים הוא תמונה אחרת לגמרי. רחפני הנפץ של חיזבאללה ממשיכים לזרוע אי-שקט ועדיין לא נמצא להם מענה טכנולוגי מסכל. כוחות צה"ל פרוסים לאורך הקו הצהוב בעומק של כ-12 קילומטר מגבול ישראל, מרחב של כ-650 קילומטר רבועים שבו מתבצעת עבודת טיהור, השמדת מנהרות ותשתיות טרור. אך הביקורת על "ידיים קשורות" גוברת, ולדברי מנתחים, דובר צה"ל לא ענה עליה בזמן ובאופן הראוי.

מאחורי התמונה הטקטית מסתתרת שאלה עמוקה יותר: מה בדיוק מנע את תרגום ההצלחות בשדה הקרב להישגים מדיניים. לא פעם הצביעו מנתחים על כך שהפסקת אש בלבנון בנויה על עיקרון דומה לדינמיקה שהתרחשה בעזה: חיזבאללה שמר על שליטה מדרום, בדיוק כפי שחמאס שמר על שליטה בעזה. חיזבאללה אף הבהיר לממשלת לבנון שלא יסכים לא להתפרקות מנשקו ולא להימנעות מחידוש הלחימה נגד ישראל. בדיוק זאת עשה כשחידש את המלחמה ב-2 במארס 2026.

לרקע הזה מתווסף ממד גלובלי מטריד. כטב"מ שנחת ברומניה, כנראה מתוצרת רוסיה, הוא תזכורת לנוכחות הציר של מוסקבה, בייג'ין וטהרן, שיש לו שאיפות החורגות ממידות המלחמה באוקראינה. מדובר בבלוק שמצד אחד שותף לשאיפות האיראניות ומצד שני מנצל כל הזדמנות לבחון את גבולות הנחישות האמריקנית. חסימת מצר הורמוז על ידי איראן היתה ביטוי חריף לאותה נחישות, ולדברי מנתחים, התקדים שנוצר מסוכן: אם מעצמה אחת עושה זאת ויוצאת ממנה ללא מחיר משמעותי, אחרות עשויות ללמוד את הלקח.

שאלת הגרעין נותרת הפתוחה מכולן. האם המלחמה שכנעה את איראן שהתמרדות הגרעינית יקרה מדי, או שדווקא הובילה אותה למסקנה שיש לפרוץ לפצצה לצורכי הרתעה כפי שעשתה צפון קוריאה? התשובה עשויה להתברר רק בחלוף חודשים ואולי שנים, אך היא זו שתקבע בסופו של דבר אם מה שנעשה השיג את מטרתו האסטרטגית.

בתוך כל זה, העורף הישראלי מצוי בתשישות מצטברת. מאות אלפי חיילי מילואים נושאים בנטל חסר תקדים, שנתיים וחצי מאז אוקטובר 2023, מה שסותר מן היסוד את הדוקטרינה הישנה של מלחמות קצרות. בד בבד, הממשלה מקדמת עיגון בחוק של פטור מגיוס לחרדים. מי שמחפש את הפרדוקס האמיתי של הרגע הזה - הנה הוא: ישראל מנהלת את אחת המלחמות הקשות בתולדותיה, ובמקביל עוסקת בקרב פנימי שחוצב את הקולקטיב שאמור לנהל אותה.

המצב נותר נזיל. בשבועות הקרובים צפויה להתגבש תמונה ברורה יותר לגבי ההסדרה בין ארה"ב לאיראן, שיחות ישראל-לבנון בוושינגטון, ומידת הלחץ האמריקני על ישראל לצמצם את פעילותה בלבנון. שני הצדדים ממתינים להכרעת טראמפ, אין תאריך חתימה מוסכם, ושאלת האורניום המועשר נותרת הסוגיה הנפיצה ביותר על שולחן המשא ומתן. עד אז, הקרב ממשיך בכל הגזרות, גם כאשר אף אחד מהצדדים אינו קרוב לניצחון מוחלט.