שנתיים וחצי של מלחמה, ועכשיו גם קמפיין בחירות בפתח. בנסיבות האלה, הרב מאיר כהנא בחר לעסוק לא בפוליטיקה הקרובה ולא בחזית, אלא בשאלה גדולה יותר: מהי הנהגה רוחנית אמיתית, ומה היא צריכה לעשות בדיוק בשעות כאלה.
בדברי תורה שנמסרו לפרשת בהעלותך, עוסק הרב כהנא בסיפור שבעים הזקנים שנבחרו לסייע למשה רבנו. הסיפור מגיע בדיוק ברגע שבו עם ישראל עוזב את הר סיני ומתחיל לצעוד לכיוון ארץ ישראל. עם התנועה הגיעו גם התלונות. לא היה מדובר יותר ברגעי שיא כמו קריעת ים סוף, אלא בהליכה שגרתית ורצופה. ובתוך השגרה הזאת, כך מסביר הרב כהנא, מתגלה החיסרון.
משה רבנו אמר אז שאינו מסוגל לשאת לבדו את כל העם. הקדוש ברוך הוא הורה לו לבחור שבעים זקנים שיסייעו בהנהגה. ומיד לאחר הבחירה, התנבאו אלדד ומידד במחנה. הרב כהנא עוצר לשאול: מה בדיוק ניבאו? ולמה שלושת הפירושים שמציעה הגמרא כה רחוקים זה מזה?
לפי פירוש אחד, ניבאו אלדד ומידד על השלו שיגיע לפתור את משבר הבשר. לפי פירוש שני, ניבאו שמשה לא ייכנס לארץ ישראל. לפי הפירוש השלישי, ניבאו על מלחמת גוג ומגוג באחרית הימים. שלושה נושאים שונים לחלוטין, ולכאורה אין ביניהם קשר. אבל לפי הרב כהנא, יש ביניהם קשר ישיר, ודווקא ביחד הם מגלים את עיקרו של המסר.
ההנהגה הרחבה שנוצרה עם בחירת שבעים הזקנים לא הייתה רק טכנית. היא הייתה יכולה לדבר אל שכבות שונות בעם, כל אחת בשפה שלה. מי שהיה צמוד לרגע, שמע שיש פתרון לבשר. מי שהיה מוכן לצעד אחד קדימה, שמע שמשה לא יוביל אותם עד הסוף, ושהעם יצטרך לעמוד על רגליו בכוחות עצמו. ומי שיש לו אוזן לנצח, שמע כבר על גוג ומגוג, כלומר על הגאולה הסופית בסוף הדרך.
הרב כהנא מסביר שהנקודה הכי עמוקה בפרשה היא ההבנה שעם ישראל לא יכול להישאר לנצח במצב שבו הוא נישא כמו ילד. היציאה ממצרים הייתה ניסית. ההליכה במדבר הייתה ניסית. אבל המטרה היא כניסה לארץ, עבודה עצמאית, בניית ערים, יצירת ממלכה. הנהגה רוחנית אמיתית מכינה את העם למעבר הזה, לא מניחה לו להתמכר לניסים.
מכאן הוא עובר לרגע הנוכחי. ישראל נמצאת, לדבריו, בצומת דומה. שנתיים וחצי של מלחמה, גלים גלים, וניסים שניראו בה. ועכשיו בחירות. "אפשר לשקוע בשאלות של פתרון בעיות השעה, ולדון מי יקבל את הכוח הפוליטי ביום שאחרי הבחירות", כותב הרב כהנא. "אבל אפשר, וצריך, להביט גם לשאלות הגדולות, ארוכות הטווח."
הוא שואל שאלות שלרוב אינן עולות בקמפיינים: מאין באנו? כיצד נראינו לפני מאה שנה, ולפני מאתיים שנה, בשנות הגלות? כמה צמחנו? ולאן אנו שואפים להגיע בעוד עשר, עשרים, חמישים או מאה שנה? "מהן השאיפות הלאומיות שלנו?" הוא שואל, ומדגיש שהבירור הזה צריך להתנהל לא רק לפני בחירות, אלא יום יום.
הרב כהנא מסיים בבקשה ממנה הוא אינו מסתיר את עומקה: "אנו מתפללים אל הקדוש ברוך הוא שיפקח את עינינו תמיד, ובמיוחד בימים אלה, אל המבט ארוך הטווח." המסר, כפי שהוא עולה מן הדברים, הוא שבשעה שכולם עסוקים בסבב הבא, צריכה ההנהגה הרוחנית לזכור שעם ישראל הוא עם של נצח, ושהמדבר הוא רק תחנה בדרך.
הרב מאיר כהנא מציב את פרשת בהעלותך כמראה לדור המלחמה והבחירות, וקורא להנהגה רוחנית שתדע לדבר לא רק על מחר, אלא גם על מאה השנים הבאות.
תגובות
רגע, שקט פה מדי
דעתך חשובה - תהיו הראשונים להגיב על הכתבה