הרב הראשי לישראל, הרב קלמן מאיר בר, פרסם מאמר הלכתי מקיף ונחרץ הקובע כי קיים איסור חמור לעלות ולהשתחוות בהר הבית בזמן הזה. המאמר התפרסם באתר השאלות ותשובות הרשמי של הרב הראשי, ונפתח בפסוק האזהרה "הִשָּׁמְרוּ לָכֶם עֲלוֹת בָּהָר וּנְגֹעַ בְּקָצֵהוּ".
לשונו של הרב בר בפסק אינה מותירה מקום לפרשנות: "חובה להבהיר באופן שאינו משתמע לשתי פנים, עצם העלייה להר הבית אסורה בתכלית האיסור". הוא מוסיף כי "האיסור לעבור את תחום ההר בתוקפו עומד, ויעמוד עד כי יבוא שילה ויורה לנו דרכנו בתורת המקדש".
הפסק מגיע כתגובה לתופעה שהולכת ומתפשטת בשנים האחרונות: קבוצות של עולים להר הבית משתחוות במקום, ואיתן צצות הדרכות מעשיות של ארגוני המקדש המציגות את הדבר כמעשה דתי רצוי ואף מעודדות אותו בפומבי. הרב בר מתמודד עם הבעיה בשני מישורים נפרדים, כאשר כל אחד מהם עומד בפני עצמו.
המישור הראשון הוא עצם האיסור לעלות להר. לשם כך מצטט הרב בר שורה ארוכה של רבנים ראשיים לדורותיהם: הרב אברהם יצחק הכהן קוק, שאסר את הכניסה להר הבית באופן מוחלט; הכרוז שפורסם לאחר מלחמת ששת הימים בידי הרב איסר יהודה אונטרמן והרב יצחק ניסים; ופסיקת הרב עובדיה יוסף, שקבע כי יש לפרסם ברבים את האיסור מפני חשש כרת. בנוסף מצוטטות עמדות הרב אברהם שפירא, הרב מרדכי אליהו, הרב אליהו בקשי דורון, הרב שלמה משה עמאר, הרב יצחק יוסף והרב דוד יוסף. המסקנה ברורה: כל עמדת הרבנות הראשית לדורותיה היא שאין להיכנס כלל לשטח הר הבית.
המישור השני, ובו מתרכז עיקר החידוש בפסק, עוסק בשאלת ההשתחוויה על רצפת אבנים. נקודת המוצא היא הפסוק "וְאֶבֶן מַשְׂכִּית לֹא תִתְּנוּ בְּאַרְצְכֶם לְהִשְׁתַּחֲוֹת עָלֶיהָ". מן הגמרא והרמב"ם עולה כי התורה אסרה השתחוויה בפישוט ידיים ורגליים על רצפת אבנים, אפילו כאשר ההשתחוויה נעשית לשם שמיים. במקדש עצמו הותר הדבר, אך השאלה ההלכתית הפתוחה היא מהו גבול ההיתר: האם הוא חל רק בעזרה, או שמא גם בהר הבית כולו.
במרכז הדיון עומדת עמדת בעל ה"מנחת חינוך", שלפיה יש מקום להסתפק בשאלה זו ולא הכריע בה. הרב בר מדגיש שאם טעם האיסור הוא חשש לעבודה זרה או מראית עין, ייתכן שבהר הבית אין חשש כזה; אך אם הטעם הוא שלא לעשות מחוץ למקדש מעשה הדומה לעבודת המקדש, הרי שגם בהר הבית יש לאסור. מכיוון שהמנחת חינוך לא התיר אלא השאיר בצריך עיון, וכיוון שקיימות ראיות הלכתיות חזקות לאיסור, הרי שהמשתחוות על רצפת הר הבית מכניסות את עצמן לספק איסור תורה חמור.
נקודה מעניינת במיוחד שמציין הרב בר: גם הרב דוב ליאור, הידוע כתומך בעלייה להר הבית, הזהיר מפני ההשתחוויה. בתשובתו בשו"ת "דבר חברון" כתב הרב ליאור כי נראה שיש לאסור מדרבנן השתחוויה בפישוט ידיים ורגליים גם ללא רצפת אבנים. מכאן מבקש הרב בר לחדד: שאלת ההשתחוויה אינה רק נגזרת של המחלוקת על עצם העלייה. גם בתוך המחנה ההלכתי המתיר עלייה בתנאים מסוימים, יש הסוברים שההשתחוויה אסורה.
הרב בר מתייחס גם לניסיונות להביא ראיות מן התנ"ך על השתחוויה בהר הקודש, ודוחה אותם: ייתכן שהכוונה בפסוקים אלה להשתחוויה בעזרה בלבד, או להשתחוויה שנעשתה באופן המותר. השתחוויה לנוכח מקום המקדש, כאשר האדם עומד מחוצה לו ופונה לכיוון הקודש, אינה מותרת מעצם כך שהוא מכוון לעבר המקום הקדוש.
הפסק אינו מסתפק באזהרה תיאורטית. הוא מתמקד ישירות בתופעת הארגונים המפיצים הדרכות מעשיות להשתחוויה בהר ומציגים אותה כמעשה דתי ראוי. הרב בר קובע כי הרבנות הראשית לישראל מתנגדת לפרסום הדרכות כאלה, ומדגיש שעמדת הרבנות הראשית נותרת בעינה: חל איסור חמור ביותר להיכנס בזמן הזה לכל שטח הר הבית, ומי שגם משתחווה שם מוסיף ומכניס את עצמו לספק איסור תורה נפרד.
לא צוין מתי צפויה תגובה של ארגוני המקדש לפסק, אך פרסום מסמך רשמי מאת הרב הראשי בנושא שנוי במחלוקת זה צפוי להחריף את הויכוח ההלכתי והציבורי סביב העלייה וההשתחוויה בהר הבית.
תגובות
רגע, שקט פה מדי
דעתך חשובה - תהיו הראשונים להגיב על הכתבה