רקטה פגעה בבניין מגורים בקרית שמונה. אין נפגעים. המשפט הזה נשמע כמו כותרת מלפני חמישים שנה, ובדיוק כך הוא הרגיש לאחד מהאזרחים שנחשף אליו בסוף השבוע. לא בגלל שהאירוע חריג, אלא בגלל שהוא כה מוכר.
כך קרה: אדם נסע ברכב עם חבר, הרדיו נדלק לחדשות, והקריינית הקריאה את הדיווח על הרקטה. הרגע הראשון שעבר עליו היה של בלבול אמיתי. הוא חשב שהרדיו מתקלקל ומשדר ארכיון. ציפה לשמוע בשניות הבאות עדכונים על פרשת ווטרגייט, על הקנצלר הגרמני וילי ברנדט שעמד בפני התפטרות, על הפלישה הטורקית לקפריסין ועל נפילת משטר הקולונלים ביוון. כל אלה היו חדשות בשנת 1973 ו-1974. אבל החדשות המשיכו ודיברו על ימינו, על נתניהו, על בנט, על בן-גביר, על גנץ.
הרגע הזה ממחיש תחושה שחלק מהישראלים חיים איתה זה זמן רב: שהמדינה תקועה בתוך לולאה שאינה מסתיימת. רקטות על הצפון, ביטחון שוטף, ממשלה שמתחלפת, שמות שמשתנים, אבל התמונה הכוללת נשארת. עיר גבול כמו קרית שמונה ממשיכה לקבל אש, שוב ושוב, עשור אחרי עשור.
השאלה שעולה מהסיפור הזה אינה רק מי ירה את הרקטה ומאיפה. השאלה היא עמוקה יותר: מה אומר על מדינה שבה רקטה על בניין מגורים הפכה לחדשה רגילה, לפריט בשידור שמרוץ אחריו בידיעה על בן-גביר ועל גנץ, בלי שאיש עוצר לרגע?
קרית שמונה סובלת מאש רקטות מצפון הגבול כבר עשרות שנים. תושביה פונו בגלים, חזרו, ופונו שוב. האירוע האחרון, שבו בניין מגורים ספג פגיעה ישירה ולא היו נפגעים, הסתיים בנס. אך אנשים שגרים שם יודעים שהנס אינו מובן מאליו, ושהפעם הבאה יכולה להיגמר אחרת.
הכותרת "ההכרעה כבר נפלה" מבטאת עמדה פסימית שצוברת אחיזה: שישראל כבר אינה מדינה שמחפשת פתרון, אלא מדינה שהתאימה את עצמה לניהול קבוע של מלחמה. לא להכרעה בה, לא לסיומה, אלא לחיים בתוכה. הרקטה על קרית שמונה, כך לפי הגישה הזו, אינה כשלון מדיני או ביטחוני חד-פעמי. היא תוצאה של בחירה, מודעת או לא, לשמר מציאות.
לאורך השנים פעלה ישראל בדרכים שונות מול האיום הצפוני. מבצעים צבאיים, הסכמי פסקת אש, פרויקט כיפת ברזל, ביצורים. אך פגיעת הרקטה בבניין מגורים בסוף השבוע מראה שאף אחת מהפעולות הללו לא שינתה את יסוד הבעיה. הגבול עדיין לוהט, קרית שמונה עדיין בטווח.
מה שהופך את הרגע המתואר לעוצמתי הוא הפשטות שלו. אדם ברכב, רדיו, חדשות בנות שלושים שניות על פגיעה בבניין ועל היעדר נפגעים, ואז המשך לחדשות הפוליטיות השוטפות. אין זעם ציבורי, אין דיון מיוחד, אין שאלה לאומית גדולה. רק שידור רגיל של יום שבת.
בהמשך, ככל הנראה, הדיון הציבורי יחזור לסוגיות הפנימיות השוטפות, כפי שקרה אחרי אירועים דומים בעבר. קרית שמונה תישאר בכותרות יום-יומיים, אולי שלושה, ואז תעלם. עד האירוע הבא.
קרית שמונה תחת אש היא כותרת שישראלים מכירים כבר דור שלם, ונראה שאיש עדיין לא נותן תשובה אמיתית לשאלה מתי זה ייגמר.
תגובות
רגע, שקט פה מדי
דעתך חשובה - תהיו הראשונים להגיב על הכתבה