בית המשפט העליון דחה היום את כל העתירות נגד מינויו של רומן גופמן לראש המוסד, וסלל את הדרך לכניסתו הרשמית לתפקיד. טקס החילופים צפוי להתקיים מחר, ובפורום המטכ"ל כבר הוזמנו הגנרלים, אף שזהות מי שיחליף את גופמן בתפקיד המזכיר הצבאי של ראש הממשלה בנימין נתניהו עדיין לא פורסמה.
Flickr - Benjamin Netanyahu with Greek PM - 03צילום: בנימין נתניהופסק הדין כלל ביקורת נוקבת מצד השופטים על העותרים ועל עמדת גלי בהרב-מיארה, היועצת המשפטית לממשלה. השופט אלכס שטיין כתב כי "דחה בשתי ידיים" את הניסיון להפוך את ההליך ל"משפט גופמן", ותקף את מה שכינה "עותרים ציבוריים" המביאים "סברות ועדויות מפי שמועה" בלבד. שטיין אף התייחס לכינוי שהעניק יו"ר התנועה לאיכות השלטון, עו"ד אליעד שרגא, לגופמן במהלך הדיון, כשקרא לו "רצידיביסט" וחזר בו מכך רק לאחר בקשת בית המשפט. השופט כתב כי גופמן הוא "איש רב-הישגים שהקדיש את מיטב שנותיו לביטחון המדינה ואף סיכן את חייו למענה".
שטיין גם ביקש להטיל על התנועה לאיכות השלטון הוצאות בסך 70 אלף שקלים לטובת גופמן, בשל פגיעה בהגינות ההליך. עמדה זו לא התקבלה כדעת רוב, ונותרה כדעת מיעוט בלבד. השופט עופר גרוסקופף דחה בנפרד את הטענות שלפיהן גופמן השפיע על חקירה שנוהלה נגד קצין אחר, וכתב כי "אין לה על מה שתסמוך, לא מבחינת הראיות שלפנינו, ולא מבחינת ההיגיון הבריא".
במקביל לפסק הדין, בלטה עובדה תמוהה: ההזמנות לטקס החילופים של המזכיר הצבאי כבר נשלחו לבכירי צה"ל, אך נתניהו טרם הודיע מי ימונה לתפקיד. מצב זה מעורר סימני שאלה רבים במערכת הביטחון, בעיקר לנוכח רגישות התפקיד והמעורבות הישירה בפורום הביטחוני המצומצם.
בזמן שהכל עקבו אחרי פסק הדין בעניין גופמן, בשקט כמעט מוחלט פרסם שר המשפטים יריב לוין את שמות המועמדים לתפקידי רשמים ושופטי שלום נוספים. הוועדה לבחירת שופטים בראשותו מינתה 204 שופטים ורשמים חדשים - יותר מחמישית ממערכת המשפט כולה, שמונה כיום 904 שופטים ורשמים. כלומר, 23 אחוזים מהם מונו בתקופת הממשלה הנוכחית. בינתיים, על פי נתוני דוברות בתי המשפט, חסרים 18 שופטים בבתי המשפט המחוזיים, 15 שופטים בבתי משפט השלום, שלושה שופטים בבית הדין הארצי לעבודה וארבעה שופטים בבית המשפט העליון - ולוין עדיין מסרב לכנס את הוועדה לדיון במשרות אלה.
השרה אורית סטרוק לא הסתירה את הכיוון. "הכנו רשימה שחשוב לימין להכניס למערכת", אמרה בראיון, "אני חייבת להודות בסיפוק שהצלחנו ברוב המינויים." הנתונים מאששים: 27 אחוזים מהשופטים החדשים התחנכו במוסדות לימוד דתיים, 38 אחוזים הם בוגרי מכללות, ובר אילן היא האוניברסיטה המובילה לתואר שני בפער ניכר בקרב השופטים החדשים. בחינת רשימת המניעויות של השופטים החדשים חושפת דפוס שקשה להתעלם ממנו: 13 שופטים הצהירו על מניעה לדון במשרדים שייצגו את בנימין ושרה נתניהו, וארבעה ציינו מניעה לדון בתיקים של משרד עו"ד עמית חדד, סניגורו של נתניהו בהליך הפלילי.
בצל פסק הדין על גופמן, התגלה ביום זה גם פרשיה אחרת שאינה פחות מטלטלת: שר המורשת עמיחי אליהו פנה לשופט יחיאל כשר בהודעת וואטסאפ, בעניין עתירה שהוגשה נגד מינויה של אסתי שרייבר למנכ"לית רשות העתיקות. בהודעה שפורסמה בהחלטת בית המשפט, כתב אליהו כי הוא נמצא בניו יורק ונודע לו על העתירה, וביקש מהשופט לסייע לממשל לממש את מדיניותו. "אבקש מכבודו לסייע לזכותינו ולחובתנו לממש את המדיניות לשמה נבחרנו", כתב השר, וסיים ב"בהערכה גדולה - עמיחי אליהו, שר המורשת".
תגובת השופט כשר הייתה קצרה וחדה: "למותר לציין כי פנייה באופן המתואר לעיל אינה הדרך הנאותה להגשת עמדה לבית המשפט, ומשכך בכוונתי להתעלם ממנה". כלומר, הוא לא כעס ולא נעתר. הוא פשוט התעלם. בית המשפט הודיע כי לא יוציא בשלב זה צו עיכוב נגד המינוי, ואליהו וצדדים נוספים חויבו להגיש את עמדתם עד ה-16 ביולי.
רשות העתיקות נמצאת במוקד המאבק לאחר שלמעלה מ-60 מבכירי הארכיאולוגים בישראל הגישו עתירה דחופה דרישה לבטל את הליכי מינויה של שרייבר. שרייבר שימשה לאחרונה כמנכ"לית עמותה הקשורה לחב"ד. שני המועמדים האחרים שהגיעו עמה לשלב הסופי של ועדת האיתור היו בעלי רקע מקצועי מובהק: ד"ר שחר בץ עם דוקטורט בארכיאולוגיה ועבר בשירות הארכיאולוגי הצבאי בשטחים, ואילן רום, יוצא המוסד בעל תואר בארכיאולוגיה ומנכ"ל לשעבר של משרד האוצר. על שניהם גברה שרייבר לפי בחירת השר.
שתי הפרשיות שהתפרסמו ביום אחד ממחישות תמונה אחת: שר שמנסה להכניס לתפקיד בכיר מועמדת שאין לה רקע בתחום, פונה לשופט בנייד כשעתירה מגיעה, ונזכר להסביר לשופט מהי "מדיניות שנבחרנו לממשה". זו לא טעות טקטית. זו תפיסת עולם שמוחקת את הגבול בין הרשות המבצעת לשיפוטית.
ההמשך צפוי: רשות העתיקות תמתין להחלטה בעתירה לאחר שיוגשו כל התגובות עד אמצע יולי, בעוד שגופמן צפוי להיכנס רשמית לתפקיד ראש המוסד כבר מחר בטקס שיתקיים ברוב עם, גם אם בלי שמוח מחליפו ידוע לציבור.
שני הסיפורים מספרים על אותו דבר: גבולות שנמחקים, וממשלה שמתייחסת למערכת המשפט כאל מכשול שיש לעקוף, לא כרשות שיש לכבד.
תגובות
רגע, שקט פה מדי
דעתך חשובה - תהיו הראשונים להגיב על הכתבה