הייצוא הביטחוני של ישראל שבר בשנת 2025 את שיא כל הזמנים: 19.2 מיליארד דולר, יותר מ-53 מיליארד שקל, זינוק של כ-30% לעומת 14.8 מיליארד דולר בשנת 2024. מדובר בשיא חמישי ברציפות. בכל יום של השנה שעברה, מכרה ישראל מערכות נשק לעולם בשווי 140 מיליון שקל. הנתונים הוגשו היום לשר הביטחון ישראל כ"ץ על ידי מנכ"ל המשרד, אלוף במילואים אמיר ברעם, וראש אגף הייצוא הביטחוני, תא"ל במילואים יאיר קולס.
ישראל כ"ץצילום: ישראל כ"ץהגידול אינו מאפיין שנה בודדת. הייצוא הביטחוני הישראלי הוכפל בתוך חמש שנים ועלה פי ארבעה בתוך עשור. השאלה הרלוונטית היא מה עומד מאחורי הקפיצה החדה של השנה האחרונה, ותשובתה פשוטה: המלחמה עצמה. ההישגים המבצעיים בכל זירות הלחימה, ובמיוחד מבצע "עם כלביא" באיראן ביוני 2025, הפכו את המערכות הישראליות לסוג של תו איכות בשוק הביטחוני הגלובלי. מדינות אינן רוצות רק מערכות טובות על הנייר, הן רוצות מערכות שהוכיחו את עצמן בלחימה אמיתית.
שר הביטחון כ"ץ ניסח זאת ישירות: "הייצוא הביטחוני הוא תמונת המראה של העוצמה הישראלית, של התחכום, של היצירתיות ושל היכולת לחשוב מחוץ לקופסה. עצם העובדה שגם במהלך שנה שלישית של לחימה, ישראל ממשיכה לשבור שיאים בייצוא הביטחוני, מהווה הוכחה להערכה הרבה לה זוכה מערכת הביטחון בעולם הגדול." מנכ"ל המשרד, ברעם, הוסיף כי מדובר גם בתוצאה של רפורמה מכוונת: "הזינוק החד הוא ביטוי לאיכות התעשייה הישראלית, לביקושים בעולם, להצלחות המבצעיות של צה"ל ולאקו-סיסטם הייחודי שלנו, אך הוא גם תוצאה של רפורמה עמוקה שביצע משרד הביטחון לצמצם רגולציה ולפתוח שווקים חדשים."
הרפורמה שמזכיר ברעם היא שינוי גישה של ממש. משרד הביטחון, שבעבר נוטה היה להקשות במתן אישורי ייצוא, עבר למדיניות של עידוד פעיל. הסיבה לכך היא אסטרטגית: חברות ביטחוניות גדולות יותר, שמוכרות יותר בחו"ל, מסוגלות לספק לצבא כמויות גדולות יותר בשעת חירום, ובמחירים נמוכים יותר. עסקת מכירת מערכת החץ לגרמניה היא הדוגמה הקלאסית לכך: פתיחת קווי ייצור לשוק הגרמני אפשרה בדיוק לעמוד בדרישות הגבוהות של צה"ל למיירטים.
שיא של כ-10 מיליארד דולר נרשם השנה בעסקאות ממשלה-לממשלה, המכונות GTG, שמהוות מעל למחצית מכלל הייצוא. במסלול זה, משרד הביטחון הישראלי עצמו מוביל את העסקה מול המדינה הזרה ונותן מחויבות ממשלתית להשלמתה. היתרון למדינה הרוכשת: היא פטורה לרוב מהצורך בתהליכי מכרז ארוכים מול חברות מתחרות. מבנה העסקאות מדגיש גם גודל: 53% מכלל החוזים שנחתמו היו "מגה-עסקאות" בהיקף של לפחות 100 מיליון דולר כל אחת.
בחלוקה לפי תחומים, מערכות טילים, רקטות והגנה אווירית ממשיכות להוביל עם 29% מהיקף העסקאות. אבל הסיפור האמיתי של שנת 2025 הוא הזינוק בתחום מערכות התצפית והאופטרוניקה, שקפץ מ-6% בלבד בשנה הקודמת ל-22% מכלל העסקאות כעת. מקומות נוספים בטבלה: כלי טיס מאוישים ואוויוניקה (11%), מכ"מ ולוחמה אלקטרונית (11%), מערכות פיקוד, שליטה, תקשורת ומחשוב (7%), אמצעי ירייה ושיגור (6%), כלי טיס בלתי מאוישים ומל"טים (4%), לוויינות ומערכות חלל (3%), ומערכות מודיעין וסייבר, כלי רכב ומערכות ימיות - אחוזים בודדים כל אחד.
מבחינה גיאוגרפית, אירופה היא הלקוחה הגדולה ביותר עם 36% מהעסקאות, אם כי נרשמה ירידה של 30% לעומת שנת השיא של 2024, שנה שבה עסקת החץ לגרמניה עיוותה את הנתון. אסיה והאזור הפסיפי תפסו 32% מהייצוא, עלייה של 40% הנובעת מביקוש גובר בהנהגת הודו, על רקע האיום הסיני. צפון אמריקה ולצידה קנדה קפצו ב-45% לכ-2.5 מיליארד דולר. מדינות הסכמי אברהם, כולל איחוד האמירויות, מרוקו ובחריין, מהוות כ-15% מהשוק, עם עלייה של 20% לכ-3 מיליארד דולר. במשרד הביטחון מציינים שהם כבר "עמוקים בתוך" מדינות המפרץ, ומעריכים שסיום המלחמה עם איראן יפתח שם שיתופי פעולה נרחבים עוד יותר.
הפילוח הגיאוגרפי המלא מראה כי מדינות המזרח התיכון וצפון אפריקה מהוות 15% מהשוק, צפון אמריקה 13%, ואמריקה הלטינית ואפריקה - 2% כל אחת. הייצוא לאסיה קפץ מכ-3.4 מיליארד דולר ב-2024 לכ-6.1 מיליארד דולר ב-2025, ואירופה עמדה על כ-6.9 מיליארד דולר - נתח גדול שנסוג בחדות מרמת 54% שנרשמה ב-2024 עקב עסקת חץ-3 עם גרמניה. בחלוקת הענפים, תחום התצפית והאופטרוניקה בולט לא רק בגידולו אלא גם כביטוי של ביקוש עולמי לכלים שהוכחו בזירות המעקב וההגנה מפני מל"טים, שבהן הצטיינו מערכות ישראליות לאורך שנות המלחמה.
אבל מאחורי המספרים המרשימים יש כמה בעיות מעשיות. הראשונה: ישראל כבר אינה הספקית הבלעדית של מערכות "הוכח בשדה הקרב". אוקראינה מייצרת ומשווקת מוצרים שבהם היא משתמשת ממש עכשיו, ומדינות מערביות אחרות נהנות מאפקט דומה בעקבות הלחימה. השנייה: אירופה מאיצה את פיתוח התעשייה הביטחונית שלה. השלישית: התחזקות השקל פוגעת ברווחיות של החברות הישראליות בכל עסקה, שכן הן מקבלות פחות שקלים על כל דולר שנכנס. לפי ההערכות, השחיקה הזו מגיעה לכ-20% מהרווחיות.
לכך מתווספת בעיה תקציבית קשה: המדינה חייבת לתעשיות הביטחוניות כ-15 מיליארד שקל, בעיקר לתעשייה האווירית, אלביט ורפאל, על רקע ניהול שלוש חזיתות לחימה. תקציב הרכש של משרד הביטחון לשנת 2026 כבר מוצה, ומשרד האוצר מסרב להוסיף. "המדינה משתמשת בחובות שצברה לתעשיות הביטחוניות כתחליף להגדלת הגירעון, והן נדרשות לשלם את המחיר," אמר גורם ביטחוני. בנוסף, עיכובים בפתרון לאיום רחפני הסייבר בצפון ממשיכים לטרוד את ברעם עצמו: "זה מדיר שינה מעיניי ואני לא מרוצה מהתוצאות עד עכשיו," אמר המנכ"ל.
הנתונים של 2025 מציירים תמונה של תעשייה ביטחונית ישראלית בשיא כוחה המכירותי, אבל עם שאלות פתוחות על יכולת ההמשך. ברעם עצמו מסמן את הצעד הבא: "עלינו לקדם מהלכים משלימים של השקעות במחקר ופיתוח והרחבת קווי הייצור בתעשיות. זהו הצעד ההכרחי להבטחת עצמאות בחימושים ומיירטים קריטיים ויצירת 'ההפתעות הבאות' של מדינת ישראל." השאלה הפתוחה היא האם הממשלה תאפשר לתעשיות להגשים את הפוטנציאל הזה, בזמן שהיא עצמה חייבת להן מיליארדים.
תגובות
רגע, שקט פה מדי
דעתך חשובה - תהיו הראשונים להגיב על הכתבה