ארגון ה-OECD פרסם ביום רביעי תחזית כלכלית מעודכנת לישראל, ולפיה המשק יצמח ב-2026 בשיעור של 3.3% בלבד - ירידה חדה מהתחזית הקודמת של הארגון שעמדה על 4.9%. הגורם המרכזי לעדכון כלפי מטה הוא העימות הצבאי מול איראן ולבנון, שפגע בצריכה הפרטית, צמצם את כוח העבודה בשל גיוס מילואים נרחב, וגרם להתכווצות חדה במגזר הפרטי.
לצד תחזית הצמיחה הנמוכה, הארגון צופה שהגירעון הממשלתי יתרחב ל-5.3% תוצר ב-2026, גבוה משמעותית מיעד הממשלה שעומד על 4.9%. הסיבה: עלויות תקציביות גדולות של הפעילות הצבאית המחודשת, שמעכבות את הצמצום המתוכנן של הגירעון. יחס החוב לתוצר צפוי לזנק ל-71% כבר השנה, לעומת כ-60% ב-2022 וכ-70% לפני המלחמות.
עם זאת, התמונה לשנת 2027 אופטימית יותר. הארגון צופה צמיחה של 5.6% - כמעט כפול מהצמיחה הצפויה לעולם כולו לאותה שנה. הגירעון צפוי לרדת ל-4.2%, בהנחה שהוצאות הביטחון יצטמצמו וגביית המסים תישאר חזקה, בין היתר הודות לצעדי המס שנקטה הממשלה בתקציב 2025, כולל העלאת המע"מ. הצריכה הפרטית, שהתכווצה זמנית, צפויה לזנק ל-6.8% ב-2027.
הנקודה המרכזית שמדגיש הדוח היא הצד הפיסקלי. על ישראל, לפי ה-OECD, לשקם את "כריות הביטחון" הפיסקליות שהיטיבו עמה בעבר. המשמעות המעשית: שמירה על צעדי הגדלת הכנסות המדינה, צמצום הוצאות הביטחון ברגע שהתנאים יאפשרו, ובמקביל שמירת מרחב תקציבי להשקעה בחינוך ובתשתיות. נגיד בנק ישראל, הפרופ' אמיר ירון, התייחס לנושא זה בשבוע האחרון כמסר מרכזי.
ממצא מעניין בדוח הוא שהמלחמה פרצה בתזמון גרוע במיוחד מבחינה כלכלית. ממש לפני העימות, הכלכלה הישראלית צמחה בקצב מהיר ומובל על ידי המגזר הפרטי: הייצור התעשייתי התרחב בקצב שנתי של 11% בשלושת החודשים שהסתיימו בינואר, רכישות בכרטיסי אשראי עלו 9.2% בפברואר, והאבטלה ירדה מ-3.2% בדצמבר 2025 ל-2.6% בפברואר. אז הגיעה המלחמה, בתי ספר נסגרו, עובדים עברו ממגזר אזרחי למילואים, וסנטימנט הצרכנים צנח.
על גבי האינפלציה, הדוח מציג תמונה מפתיעה יחסית: גם בשיא הזעזוע, האינפלציה בישראל נותרה יציבה על 1.9% בחישוב שנתי באפריל 2026. הסיבה לכך היא ייחודית: מחירי החשמל בישראל כמעט ואינם רגישים למחירי הגז הטבעי העולמיים, מכיוון שהמדינה מפיקה גז מקומי ומתמחרת אותו בחוזים ארוכי טווח. עצמאות אנרגטית זו "מבודדת" את ישראל מהחלק הגדול של הזעזוע שפגע במשקים מייבאי אנרגיה. הארגון צופה שהאינפלציה תרד ל-2.3% השנה ול-2.1% ב-2027.
בנוגע למדיניות המוניטרית, ה-OECD צופה שבנק ישראל יוכל להמשיך ולהוריד ריבית לרמה של 3.5% במהלך 2027, בהנחה שמגבלות ההיצע בשוק העבודה ייחלשו ולחצי המילואים יתמתנו. פרמיות הסיכון של ישראל עלו ב-20 נקודות בסיס בפברואר-מרץ, אך חזרו בחודשים האחרונים לרמות שלפני 7 באוקטובר. הבורסה המקומית נמצאת בשיאים היסטוריים והשקל במגמת התחזקות מאז אפריל 2025.
ה-OECD מציג שני תרחישים לעתיד. הראשון, תרחיש הבסיס, מניח הסדר מדיני שמרגיע את האזור. השני, "תרחיש השיבוש הממושך", מתאר מצב שבו הסכסוך נמשך עמוק לתוך 2027, אספקת האנרגיה העולמית נמוכה ב-10% מרמות לפני הסכסוך, וייצוא ממדינות המזרח התיכון קורס ב-40%. בתרחיש הזה, הצמיחה העולמית תצנח ל-1.8% ב-2027, קצב שנראה רק בזמן מיתונים גלובליים גדולים כמו משבר 2008 או הקורונה. בכיוון ההפוך, הארגון מציין שאינטגרציה אזורית והסכמי סחר עם מדינות באזור יכולים להביא "צמיחה חזקה יותר באופן משמעותי".
תחזית ה-OECD לשנת 2026 נמוכה בכחצי אחוז מזו של בנק ישראל, שגובשה בסוף מרץ האחרון. בנק ישראל צפוי לעדכן את תחזיתו בחודש הקרוב, ולפי ה-OECD, התחזיות לשנת 2027 כמעט זהות בין שני הגופים. השאלה המרכזית שתעצב את המציאות בחודשים הקרובים היא אחת: האם האזור נע לעבר הרגעה, או שמא הלחימה תחזור ותפגע בתנופה הכלכלית שנבנתה בקושי.
הגורם שיכריע אם ישראל תממש את תחזית הריבאונד האופטימית של 2027 אינו כלכלי בעיקרו, אלא ביטחוני-גיאופוליטי לחלוטין.
תגובות
רגע, שקט פה מדי
דעתך חשובה - תהיו הראשונים להגיב על הכתבה