הסוד לטופו מושלם: הטעות שאתם עושים במטבח והטיפ שישנה הכל

במשך ארבעים שנה פחות או יותר, הטופו ישב לי על המדף בסופר ולא קיבל מבט שני. גמיש, חסר צבע, חסר ריח. נראה כמו בצק פלסטלינה שמישהו שכח בצד. ואז, לפני כמה שנים, מצאתי את עצמי מובטלת בלי שתכננתי, עם תקציב קניות שכמעט ולא קיים, ואיכשהו הגעתי לפינה הזאת בסופר שהתעלמתי ממנה תמיד. חבילת טופו עלתה פחות מחמישית ממה שהייתי משלמת על חזה עוף. קניתי. ובהתחלה, בכנות, הכנתי ממנו אוכל גרוע מאוד.

הבעיה הגדולה של טופו היא שהוא לא סולח על טעויות בהכנה, בעיקר בהתחלה. מי שזורק אותו לשמן חם בלי להכין אותו קודם, יוצא עם קוביות מדכאות שנדבקות למחבת ומוציאות מים לכל עבר. הסוד הבסיסי שמשנה הכל הוא סחיטת הנוזלים. טופו קשה או טופו חוץ קשה זקוק לכמה עשרות דקות מתחת למשקולת כלשהי, מגבת נייר ומגבת בד מעליו, ספר כבד מעל הכל. הנוזלים שיוצאים הם מה שמנע ממנו להתחרם ולספוג טעמים. בלעדיהם, הוא פשוט מתבשל בנוזלים שלו.

טופו: למה כולם טועים בו ואיך להפוך אותו למנה שתרצו לאכול שוב

אחרי הסחיטה מתחיל החלק המעניין. טופו הוא אחד מחומרי הגלם הכי גמישים שיש. הוא לוקח על עצמו בדיוק את הטעמים שנותנים לו. מרינדה של רוטב סויה, שמן שומשום, שום וג'ינג'ר לחצי שעה ואז מחבת חמה עם מעט שמן, ויוצא משהו עם קצוות פריכים וטעם עמוק שלא חסר בו כמעט כלום. תנור על 200 מעלות עם מעט שמן זית ותבלינים, עשרים עד עשרים וחמש דקות, ומקבלים קוביות יבשות ופריכות שנכנסות נהדר לסלט, לפסטה או לקערת אורז.

מה שהפתיע אותי יותר מהטעם היה הטווח של הסוגים. טופו משי הוא בעצם עולם אחר לגמרי. הוא רך, קרמי ומתאים לחלוטין להחליף שמנת, גבינה רכה או אפילו ביצים בבישול. שייק בוקר עם בננה, טופו משי וקצת ממרח שקדים נותן מרקם עשיר בלי שטעם הטופו מורגש בכלל. פנקייק עם טופו משי מחוץ לתערובת יוצאים אוורירי ולא כבד. גם קינוחי שוקולד, מוסים וקרמים יוצאים ממנו בצורה שגורמת לאנשים לשאול מה נכנס שם.

יש גם ממד של חלבון שלא כדאי להתעלם ממנו. מאה גרם של טופו קשה מכילים בין שמונה לעשרה גרם חלבון, וזה בהחלט מכובד לחומר גלם שעולה שקלים בודדים לחבילה. לעומת זאת, טופו עשוי מפולי סויה אחד לאחד, ולפעמים גם מגרגרי חומוס או מזרעי דלעת, בהתאם לסוג ולמותג. הגרסה העשויה מחומוס מגיעה עם טעם קצת יותר אגוזי וצפיף, ומצוינת לתבשילים.

עם הזמן, הטופו הפך אצלי לחומר גלם שתמיד נמצא במקרר. לא מתוך אידיאולוגיה, לא מתוך החלטה גדולה לאכול פחות בשר. פשוט כי הוא זול, כי הוא מחזיק טוב יחסית, וכי אחרי שמבינים את הלוגיקה שלו, הוא עובד. זה לקח זמן ולקח כמה ארוחות כושלות עם קוביות מרוטבות שהתפוררו, אבל כשמשהו מצליח, ממש מצליח, מפסיקים לחשוב על מה שהיה לפניו.