העתירה הראשונה לבית המשפט העליון נגד מינויו של עו"ד מיכאל ראבילו לתפקיד מבקר המדינה הוגשה לבג"ץ. התנועה לאיכות השלטון דורשת לבטל את הבחירה ולהכריז עליה כ"זוהמה", בטענה כי מה שהתרחש מאחורי הפרגוד בכנסת לא היה הצבעה חשאית אלא מבחן נאמנות מפלגתי.
הגורם שהצית את הפצצה: חשיפות על חברי כנסת מהליכוד שצולמו מחזיקים בפתקי הצבעתם, "סלפי קלפי" בניסוח שכבר הפך שגרתי. לפי הדיווחים, ח"כים קיבלו הנחיה לתעד בטלפוניהם הניידים את הצבעתם כהוכחת נאמנות למפלגה. זה לא סיפור על טכנולוגיה. זה סיפור על שאלה פשוטה: האם בחירת מבקר המדינה הייתה חופשית.
חוק יסוד - מבקר המדינה קובע מפורשות שהמבקר ייבחר בהצבעה חשאית. לפי העתירה, החשאיות אינה פרטיקה נוחה שניתן לוותר עליה, אלא חובה מוחלטת. מטרתה ברורה: להבטיח שח"כ יצביע לפי שיקול דעתו, לא לפי הוראת ראש מפלגתו. ברגע שסיעה מורה לחבריה להביא הוכחה לאן הצביעו, ההצבעה חדלה להיות חשאית, ולפי הטענה, חדלה גם להיות חוקית.
המצב המשפטי מורכב יותר ממה שנדמה. גם אם יטענו ח"כי הליכוד שפעלו מרצונם החופשי ללא שום לחץ, עצם ביצוע ה"סלפי קלפי" בנסיבות אלה פוגע לכאורה בחשאיות. כלומר, ה"חזקת הכפייה" שנוצרת כאן אינה נסתרת בקלות. כשלא ניתן לבודד אילו קולות ניתנו בחופשיות ואילו תחת לחץ, קשה מאוד להכשיר את התוצאה.
ומה הרקע? בסיבוב הראשון של ההצבעה בכנסת זכה המועמד הנגדי, השופט בדימוס יוסף אלרון, בתמיכה רחבה יותר מראבילו. רק בסיבוב שני שינו כמה ח"כים את עמדתם והכריעו לטובת ראבילו. התנועה לאיכות השלטון טוענת שדווקא ה"סלפי קלפי" הוא שהכריע, שהלחץ המפלגתי הוא שהפך את הקערה על פיה. זו לא טענה פורמלית בלבד. זו טענה שמאירה את כל ההליך באור שונה לחלוטין.
יש כאן גם עקרון רחב יותר. באותן מדינות שבהן "סלפי קלפי" לא נאסר מיד, התברר מהר מאוד המחיר: ברגע שאפשר להוכיח למי הצבעת, נוצרת אפשרות לקנות קולות, ללחוץ על בוחרים, ולהפוך את ההצבעה החשאית לאות מתה. ח"כים, שאמורים לשמש מודל חיקוי בשמירה על החוק, עשו בדיוק את ההיפך.
לפיד, ראש האופוזיציה, לא שותק. הוא היה ממובילי הקול נגד בחירת ראבילו עוד לפני העתירה, והעתירה מחזקת את הטיעונים שהעלה. מבחינתו, זה לא רק קרב על שם אחד לתפקיד. זה קרב על שאלה האם הקואליציה יכולה למנות לכל תפקיד ביקורת מי שהיא רוצה, תוך עקיפת ההגנות שחוק היסוד מנסה לבנות.
בית המשפט העליון עוד לא הכריע. אם יחליט לדון בעתירה לגופה, המשמעות היא עצירה של אחד המינויים הרגישים ביותר במדינה, מינוי האמור לפקח על הממשלה עצמה. ואם יפסול את ההצבעה, הכנסת תיאלץ לחזור לתחילת ההליך, הפעם תחת זכוכית מגדלת.
בינתיים עומד ראבילו בפועל על סף הכינוס שלו כמבקר, והשאלה אם יכהן בסוף במשרה שנבחר אליה תלויה כעת בידי שופטי בית המשפט העליון.
ההחלטה אם לדון בעתירה צפויה להגיע בשבועות הקרובים, ועד אז נותר מינויו של ראבילו תלוי באוויר.
תגובות
רגע, שקט פה מדי
דעתך חשובה - תהיו הראשונים להגיב על הכתבה