הדולר חצה רף שרבים חשבו שלא ייחצה. בשבועות האחרונים ירד שערו מתחת ל-3 שקלים, ובנק ישראל - שהוריד את הריבית ל-3.75% בשבוע שעבר - עדיין לא התערב ישירות בשוק המטבע. ביום שלישי אמנם הצהיר הנגיד על אפשרות להתערבות דרך הריבית, והקפיץ את שער הדולר לזמן קצר, אך הכלכלנים מסבירים שהסיפור האמיתי מורכב בהרבה משינוי ריבית יחיד.
יניב בר, ראש תחום כלכלה בבנק לאומי, מסביר שפער הריביות בין ארה"ב לישראל אינו הגורם המרכזי שמניע את שוק המטבע. "כשמסתכלים על המודלים ובוחנים את ההתחזקות המואצת של השקל בשנה האחרונה, המשפיעים העיקריים הם מדדי המניות בחו"ל, ספציפית בארה"ב, וההתנהגות של המוסדיים", אמר. הגופים המוסדיים מנהלים נכסים בהיקף של כ-3 טריליון שקל, ושואפים לשמור על שיעור חשיפה קבוע למטבע חוץ. כשמדדי המניות עולים, הם מוכרים דולרים וקונים שקלים כדי לאזן את התיק - ומחזקים בכך את השקל. "המוסדיים אף מקטינים את שיעור החשיפה למט"ח", ציין בר, "מה שמעיד שהם חושבים שהמגמה תימשך".
מגמת ההתחזקות אינה חדשה. לדברי בר, זוהי מגמה של 15 עד 20 שנה שנובעת מגורמים בסיסיים של המשק: השקעות זרות, עודף קבוע בחשבון השוטף, ושיפור מתמיד ברמת הסיכון. לצד הגורמים המקומיים, פועל גם גורם חיצוני משמעותי: מדיניות הנשיא דונלד טראמפ. "המעמד של הדולר השתנה מאז תוכנית המכסים. המדיניות של הממשל, האי-ודאות, חוסר העקביות, השפיעו על אמון המשקיעים בדולר", הסביר בר. על פי התחזיות, הדולר צפוי להמשיך להיחלש, אך בקצב מתון יותר מהחודשיים האחרונים.
צילום: נוצר באמצעות AIמדוע בנק ישראל אינו מתערב? בר מסביר שהסביבה הנוכחית שונה לחלוטין מתקופות ההתערבות הקודמות. "הריבית הריאלית של בנק ישראל היא כיום אחת הגבוהות בעולם המפותח", אמר. בהיסטוריה, כשבנק ישראל בחר להתערב, הוא עשה זאת לאחר שמיצה את כלי הריבית. "אי אפשר לפסול התערבות, אבל ייתכן שאנחנו עומדים בפתחו של מהלך יחסית מהיר בריבית", הוסיף. לגבי כיוון הדולר מכאן, בר זהיר: "בהנחה שלא חוזרים ללחימה, מכלול הגורמים פועל להמשך התחזקות השקל לפחות בטווח הקרוב, יכול להיות שבקצב איטי יותר".
קולות אחרים בשוק דורשים התערבות נמרצת הרבה יותר. לפי הטענה, הזנחת שוק המטבע מהווה מחדל המחייב פעולה מיידית, וכדי לחזק את הדולר בלי להתערב ישירות במסחר, על הנגיד להפחית את הריבית בצורה דרמטית - בין 0.5% ל-1% בבת אחת. כתקדים מוזכר הנגיד לשעבר דוד קליין, שבעבר שינה את הריבית ב-2% בהחלטה אחת. הצעה נוספת שעולה היא הפרטת עסקות גידור המטבע של המוסדיים לגוף ממשלתי, לצד יצירת מסלול ישיר לחברות ההייטק לתשלום מס דולרי ללא המרה לשקלים.
לכל זה מגיע רקע כלכלי עגום. ה-OECD פרסם את תחזית הצמיחה העולמית שלו וחתך את תחזית הצמיחה לישראל לשנת 2026 ל-3.3% בלבד, נמוך בכחצי אחוז מתחזית בנק ישראל עצמו מסוף מרץ. הסיבות: הלחימה מול איראן והזעזועים הגיאופוליטיים באזור. הגירעון הממשלתי צפוי להתרחב ל-5.3% תוצר השנה, ויחס החוב-תוצר צפוי לזנק ל-71%, לעומת כ-60% בלבד בשנת 2022. צמצום הגירעון ל-4.2% חזוי רק ב-2027, ובהנחה שההוצאה הביטחונית תרד. בתמונה הגלובלית, הסכסוך במזרח התיכון גורר גם את תחזית הצמיחה העולמית ל-2.8% בלבד, לעומת 3.4% ב-2025.
אפשר לקרוא את תחזית ה-OECD כחדשות טובות יחסית: האינפלציה עומדת על 1.9% ויציבה, הבורסה בשיא היסטורי, והשקל מתחזק. ב-2027 צפויה צמיחה של 5.6%, כמעט כפולה מהממוצע העולמי. אך כלכלנים מצביעים על הפרדוקס: דווקא מפני שהדו"ח אופטימי כל כך, הוא מבליט בעיה מבנית. גם בתרחיש החיובי, ישראל ממשיכה לתפעל גירעונות עצומים. המשמעות: זו אינה עוד תגובה מחזורית למשבר, אלא דפוס קבוע של ממשלה שמתנהלת עם גירעון מעל 5% תוצר שנה רביעית ברציפות.
פרופ' קרנית פלוג, נגידת בנק ישראל לשעבר, הציגה את הנתונים בצורה חדה בכנס אלי הורוויץ לכלכלה שנערך בירושלים: "התוצר הנוכחי נמוך ב-5.5% ממה שהיה אמור להיות ללא המלחמה, התוצר העסקי נמוך ב-6.5%, והצריכה הפרטית נמוכה בכ-10.5%". פלוג קראה להגדיל את ההוצאה האזרחית, שירדה ל-63% מסך התקציב, ולהעלות מסים. לצד זאת, היא דרשה לצמצם את הכספים הקואליציוניים שעמדו על 5 מיליארד שקלים. "אנשים אומרים לעצמם מה זה 5 מיליארד שקל, אבל זו העלות של מיגון כל המרכזים הרפואיים בארץ", אמרה. ההוצאות האזרחיות בישראל כיום נמוכות בכ-220 מיליארד שקלים מהממוצע השנתי ב-OECD, ותקציב הביטחון קפץ מ-4.6% תוצר לפני המלחמה ל-8.8% כיום.
פרופ' אבי שמחון, ראש המועצה הלאומית לכלכלה במשרד ראש הממשלה, נקט עמדה הפוכה לחלוטין. "אני מתנגד להעלאת מסים בצורה נחרצת. אני בטוח שאפשר לקחת הרבה יותר סיכונים ולהוריד מסים", אמר, אם כי לא הסביר כיצד ניתן לעשות זאת מבלי שהגירעון יזנק. שמחון גם ביקר את "המס החבוי" שמטיל בנק ישראל: "הבנקים לא התייעלו, הרווח ממשקי הבית עלה ב-464% בשש שנים".
השאלה הגדולה שתלויה מעל כל הדיון הזה אינה כלכלית בלבד. ישראל נכנסת בפועל לתקופת בחירות, הלחצים לאפשר הוצאות מטעמים פוליטיים כבר ניכרים, והממשלה הבאה - תהיה אשר תהיה - תתמודד עם אותה טרילמה: הוצאות ביטחון גדולות, ביקוש אמיתי להגדיל הוצאות אזרחיות שנשחקו, ושווקי ההון שמצפים לתוואי ברור של צמצום חוב. כלכלני ה-OECD מציגים את ההמלצה בפשטות: לשקם את "כריות" הביטחון הפיסקליות כשהתנאים יאפשרו זאת. אם אחרי הבחירות הממשלה תבחר לקרוא את הצמיחה החזויה כהיתר להמשיך עם גירעונות גבוהים, ה-OECD - שתחזיתו אופטימית בכוונה - כבר הזהיר מה יקרה אז.
הדולר ממשיך לרדת, הגירעון ממשיך לעלות, ושאלת ההתערבות של בנק ישראל נותרת פתוחה לקראת החלטת הריבית הבאה.
תגובות
רגע, שקט פה מדי
דעתך חשובה - תהיו הראשונים להגיב על הכתבה