מרג'אן סטראפי, הסופרת, המאיירת והבמאית האיראנית-צרפתית שיצרה את "פרספוליס", הלכה לעולמה היום (חמישי) בגיל 56. משפחתה מסרה כי "מרג'אן סטראפי מתה משברון לב, קצת יותר משנה לאחר מותו של מתיאס ריפה, בעלה ואהבת חייה".
סטראפי נולדה בראשת שבאיראן וגדלה בטהרן, במשפחה חילונית ומשכילה. כנערה בשנות ה-80, בעיצומה של המהפכה האיסלאמית ומלחמת איראן-עיראק, נשלחה על ידי הוריה לאירופה. היא הגיעה לצרפת ב-1994 וקיבלה אזרחות צרפתית ב-2006. הוריה ושאר משפחתה נשארו מאחור באיראן.
הפריצה הגדולה שלה הגיעה בתחילת שנות ה-2000 עם הרומן הגרפי "פרספוליס", ממואר מצולם על שנות ילדותה והתבגרותה בטהרן ברקע המהפכה של 1979 ועליית הרפובליקה האסלאמית. הספר, שהתפרס על פני ארבעה כרכים, הפך לאחד הרומנים הגרפיים המזוהים ביותר עם הז'אנר בעולם. הוא תורגם לשפות רבות, כולל עברית.
ב-2007 עיבדה סטראפי את הספר לסרט אנימציה יחד עם הבמאי וינסנט פארונו. הסרט זכה בפרס חבר השופטים בפסטיבל קאן, היה מועמד לגלובוס הזהב ולפרס האוסקר לסרט האנימציה הטוב ביותר, והפך אותה לאישה הראשונה שהייתה מועמדת בקטגוריה זו בטקס האוסקר.
מעבר ל"פרספוליס", סטראפי כתבה עוד שמונה ספרים לאורך השנים. בין היתר כתבה את "רקמות", שעסק בעולמן של נשים איראניות, ואת "עוף עם שזיפים", שגם הוא עובד לסרט. כבמאית ביימה גם יצירות שאינן קשורות לאיראן, ביניהן "הקולות" עם השחקן ראיין ריינולדס, ו"מאדאם קירי", סרט ביוגרפי על הכימאית מארי קירי בכיכובה של השחקנית רוזמונד פייק. סרטה האחרון, קומדיה שחורה שיצאה ב-2024, היה יצירתה הבימויית האחרונה.
סטראפי נחשבה למבקרת חריפה של המשטר התיאוקרטי באיראן ולקול בולט בזירה הבינלאומית בנושא זכויות אדם. בשנת 2025, כשנה לפני מותה, סירבה לקבל את אות לגיון הכבוד הצרפתי, בטענה שצרפת נוהגת ב"צביעות" בהתנהלותה מול איראן. ב-2024 קיבלה את פרס נסיכת אסטוריאס לתקשורת ומדעי הרוח, בין היתר כהוקרה על פועלה בתחום זכויות האדם.
בשנים האחרונות חזרה לפעילות עצימה סביב המחאה באיראן. היא ערכה קובץ גרפי בנושא מחאת "אישה, חיים, חופש" שפרצה בעקבות מותה של מהסא אמיני, ובריאיון הסבירה שהספר נועד להסביר לקהל בינלאומי את הרקע הפוליטי והחברתי של המחאה.
עם פרסום הידיעה על פטירתה החלו להגיע תגובות הלם מעולם התרבות הצרפתי והבינלאומי. סטראפי מותירה אחריה מורשת יצירתית ענפה שהעניקה לקהלים ברחבי העולם הצצה נדירה ואינטימית לחייה של אישה בצל אחת המהפכות הגדולות של המאה ה-20.
תגובות
רגע, שקט פה מדי
דעתך חשובה - תהיו הראשונים להגיב על הכתבה